אבו מאזן, אל תגנה

הרצח הנתעב של משפחת פוגל, מעשה המחוסר כל צלם אנוש, עורר באופן טבעי תגובות נסערות מצד אנשי ציבור ואזרחים ישראלים רבים. ואולם, בשונה מפיגועי טרור מן העבר, בחר נשיא הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, לגנות באופן אישי את הפיגוע, הגם אם היה זה בלשון זרה, במסר המיועד ככלל לתקשורת הישראלית לבדה.

אבו מאזן הגדיל ובחר להעניק ראיון מיוחד לרשת ב' של "קול ישראל". לדבריו: "אני לא יכול לראות תינוק בן ארבעה חודשים נרצח. כשאמרו לי שזה משודר בטלוויזיה, לא ראיתי ולא יכולתי לראות. המראות האלה של רצח פעוט ואישה שנשחטת גורמים לכל אדם שניחן באנושיות לכאוב ולבכות".

אבו מאזן, אכן, היה החלטי, כמעט משכנע, ולמען האמת, הייתי רוצה להאמין להודעת הגינוי שלו. באמת שהייתי רוצה. הייתי רוצה להאמין כי הרצח הנורא יוביל לשינוי, להכרה פנים-פלשתינית בכך שדרך הטרור הרסנית ופוגעת בתהליך השלום. אלא שגינוי לחוד ומציאות לחוד. מאמר מופתי שפורסם באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, חשף בפנינו את שרשרת ההטבות שצפוי לקבל הרוצח הפלשתיני במידה שייתפס על-ידי כוחות הביטחון הישראלים. על-פי חוק האסירים ו[האסירים] המשוחררים משנת 2004, המסדיר את מעמדם המיוחד של האסירים הביטחוניים וההטבות להן הם זכאים, הרי שרוצח משפחת פוגל יזכה מידי נשיא הרשות הפלשתינית לסל הטבות מרשים עם מעצרו.

החוק מורה כי כל אסיר המרצה יותר מ-25 שנה בכלא, זכאי לקצבה חודשית של 4,000 שקל, למענק של 10,000 דולר בעת שחרורו ולתפקיד במעמד של תת-שר ברשות הפלשתינית. משכורתם ומעמדם של האסירים נקבעים על-פי שנות המאסר. כך לדוגמה, אסיר אשר ריצה 20 שנות מאסר, צפוי להתמנות לתפקיד מנכ"ל במרשדי הרשות. אסיר אשר ריצה 5 שנות מאסר, צפוי להתמנות, כך לפי החוק, לתפקיד ראש מחלקה.

סעיף 6, כך לדוגמה, מבטיח אף את טיב תנאיהם של פעילי הטרור עוד במהלך מאסרם בישראל. וכך נכתב: "הרשות הלאומית תעניק לכל אסיר, וללא אפליה, קצבה חודשית בתוך הכלא ותקצה לו קצבת בגדים בממוצע פעמיים בשנה בהתאם לתוכנית סדורה שתפורסם בעניין זה". האסירים המשוחררים זוכים למלגות לימודים מלאות, לפטור מתשלום דמי ביטוח בריאות, בעוד שבני משפחותיהם זוכים, גם הם, להטבות כספיות משמעותיות. על-פי המאמר, אשר פורסם על-ידי החוקר והמזרחן יהונתן דחוח-הלוי, בשנת 2005 עמד היקף הסיוע הכספי לאסירים ולמשפחותיהם על כארבעה מיליון דולר בחודש. גובה הסיוע לאסיר הביטחוני נקבע אפוא ביחס ישיר לחומרת מעשיו במסגרת המאבק, כפי שהדבר מתבטא במספר שנות המאסר בכלא.

הנה כי כן, גינויו של אבו מאזן את המעשה המזוויע, אין בו כדי לשנות את תמיכתו במעשי הטרור. במילתו הוא מגנה, אך בחתימתו הוא מחזק את המעשה. התמיכה הממסדית בפעילי הטרור, מעוררת אפוא תהיות קשות באשר לאופי כוונותיהם של הפלשתינים. סיבסוד טרוריסטים - הרי רק מחזק את עמוד השדרה של הטרור. השינוי שהחל בו אבו מאזן באמירתו נגד הטרור, צריך ללכת שלב אחד קדימה: על אבו-מאזן לבטל באופן אמיץ את חוק האסירים. עבור החברה הישראלית, יהא זה צעד בונה אמון, לפיו אכן ניתן לצעוד לעתיד של דו-קיום ומאמץ משותף בטרור.