פחות רגרסיבי משחשבו: נטל המע"מ על העניים משתנה לפי שיטת המדידה

הנתון האחיד הוא גם הנחת חישוב

נקודה מהותית בניתוח נוגעת לנתון של 7.3% מההוצאה. החוקרים השתמשו בשיעור זה כאומדן אחיד לתשלום המס מתוך ההוצאה על סחורות ושירותים. הבחירה נשענה על סקר הוצאות קודם ועל עבודה קודמת שלהם, שלא מצאה קשר שיטתי בין שיעור המס מתוך ההוצאה לבין רמת ההכנסה או ההוצאה.

לפיכך, אין להציג את השיעור האחיד כתוצאה חדשה של מדידה נפרדת בכל קבוצת הכנסה. השוויון בשיעור המס מתוך ההוצאה נובע גם מהאופן שבו נבנה החישוב במחקר הנוכחי.

חשוב להבהיר גם מה נכלל בבסיס ההשוואה: מדד ההוצאה אינו כולל את מלוא תקציב משק הבית. בין היתר הוחרגו ממנו שכר דירה, תשלומי משכנתה ומוצרי ביטוח. לכן הניסוח "7.3% מכלל הוצאות משק הבית" רחב מדי.

גם הכסף שחוזר לציבור משנה את התמונה

החוקרים טוענים שאין לבחון שינוי במס הצריכה בנפרד מהשימוש בהכנסותיו. הם מנתחים אפשרות להרחיב את בסיס המס, לצד החזרת הכנסות באמצעות תשלום כספי אחיד. לפי הניתוח, שילוב כזה עשוי להפחית את הנטל על בעלי הכנסות נמוכות ולהגדילו אצל בעלי הכנסות גבוהות.

מכאן לא נובע שהעלאת מס כשלעצמה מיטיבה עם העניים. התוצאה תלויה בחבילת המדיניות כולה: אילו מוצרים ימוסו, כמה הכנסות יוחזרו, מי יקבל את התשלום ובאיזה סכום.



אומדנים לאורך זמן, לא מעקב לאורך חיים שלמים

הניתוח משלב סקר הוצאות משקי בית מהשנים 2015 ו-2016 עם נתוני סקר מעקב אוסטרלי. חלק מההוצאות חושבו באמצעות אומדנים סטטיסטיים, ולא נמדדו במלואן אצל כל משק בית בכל שנה.

גם ההכנסה המתמשכת היא אומדן, ולא סכום כל ההכנסות לאורך חיים שלמים. הטענה שחיסכון ימוסה בעתיד, כאשר בעליו או יורשיו יוציאו אותו לצריכה חייבת במס, תלויה בהנחות על השימוש העתידי בכסף. היא אינה מבטלת את היתרונות הכלכליים שהחזקת עושר מעניקה עוד קודם לכן.