חברות קדישא מבקשות מבג"ץ לאשר העלאת תעריפי קברים בחיים

הקפאה של פרויקטים לפיתוח עשרות אלפי מקומות קבורה בהיקף של מיליוני שקלים, קבלנים המאיטים ומפסיקים עבודות, ומלאי קברים פנויים בבתי העלמין הגדולים הצפוי להיגמר בתוך שנה עד ארבע שנים. כך מתאר פורום חברות הקדישא בישראל בעתירה שהגיש (יום א', 8.11.26) לבג"ץ יחד עם חמש עמותות המחזיקות ברישיונות קבורה, בבקשה להורות לשר לשירותי דת יריב לוין ולמשרד לשירותי דת להביא לאלתר לאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת את הצו לעידכון תעריפי המקסימום לרכישת חלקות קבר בחיים.

בעתירה נטען כי הצו הוא פרי עבודת מטה מקצועית שנמשכה שנים, וכי הליך גיבושו הושלם כמעט במלואו עוד בטרם התפזרה הכנסת ה-25, כך שכל שנותר הוא הבאתו לאישור הוועדה. לטענת העותרות, המחדל אינו נובע מהערכה מקצועית של לוין או של המשרד שלפיה אין לקדם את הצו. אדרבה, המשרד, הגורמים המקצועיים בו והיועצת המשפטית שלו קבעו כולם כי עידכון התעריפים דחוף והכרחי (בג"ץ 24391-11-26).

‏בלימת הצו בתקופת הבחירות ושחיקת התעריפים מ-1997

העותרות טוענות כי הטעם היחיד לאי-הבאת הצו לוועדה הוא עמדתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שלפיה מטעמי איפוק וריסון בתקופת הבחירות יש להמתין עם קידום הצו עד לכינון הממשלה הבאה. לטענת העותרות, הלכה פסוקה היא כי חובת האיפוק אינה איסור והיא נסוגה מקום שבו קיים צורך ציבורי חיוני בעשייה, כאשר שירותי קבורה הם שירות ציבורי חיוני מן המעלה הראשונה.

מימון פיתוח שירותי הקבורה נשען, מכוח הסדר שקבעה המדינה עצמה, על התקבולים ממכירת חלקות קבר בחיים. בעתירה מוסבר כי תעריפי חלקות אלה נקבעו בשנת 2001 על בסיס נתוני עלות משנת 1997, ומאז נשחקו עד כדי כך שכל מכירה גורמת הפסד לחברת הקבורה המוכרת. בה בעת חייבה הממשלה את חברות הקדישא לעבור לקבורה רוויה במבני קבורה, שעלות הקמתם גבוהה לאין שיעור מעלות קבורת השדה.

‏הצו שהתבקש קידומו קובע שורה של עידכוני תעריפים משמעותיים בערים המרכזיות:

‏
• תל אביב וירושלים: במקום התעריף הנוכחי העומד על 19,000 שקלים, מבוקש לעדכן את התעריף בתל אביב לכ-35,000 שקלים ובירושלים לכ-31,000 שקלים.

‏
• חיפה וראשון לציון: בחיפה מבוקש להעמיד את התעריף על סך של כ-34,000 שקלים, ובראשון לציון על סך של כ-33,000 שקלים.

‏
• בית העלמין ירקון: בחלקות הקבורה בירקון שבפתח תקוה מבוקש להעלות את התעריף מכ-10,000 שקלים לכ-32,000 שקלים.

‏
• אור יהודה ואלעד: בשתי ערים אלו לא נקבע תעריף כלל בניגוד להוראה מפורשת בחוק, וכעת מבוקש לקבוע תעריף של כ-9,000 שקלים באור יהודה וכ-9,500 שקלים באלעד.

‏הסעד החלופי: ביטול חובת הפיתוח או הקצאת קרקעות

העותרות מדגישות כי הן אינן מבקשות מבג"ץ להכריע מהם התעריפים הראויים. כל שמבוקש על-ידן הוא שלוין יפעיל את סמכותו כפי שהוא עצמו סבור שיש לעשות, ויביא את הצו לוועדה שבה יתקיים הפיקוח הפרלמנטרי שקבע המחוקק.

לחלופין טוענות העותרות כי ככל שהמדינה אינה מאפשרת את עידכון התעריפים, היא אינה רשאית להמשיך ולהטיל עליהן חובות פיתוח יקרות שמימונן מבוסס על אותם תעריפים עצמם. לפיכך מבקשות העותרות כסעד חלופי לבטל את החלטת הממשלה המטילה חובה כזו, או לחלופין להקצות להן קרקעות לקבורה. טרם התקבלה תגובת השר והמשרד.

‏פרטי ההליך המשפטי

‏ערכאה: בית המשפט העליון (בשבתו כבג"ץ)
‏הליך: בג"ץ 24391-11-26
‏צדדים: העותרות: פורום חברות הקדישא בישראל וחמש עמותות קבורה; המשיבים: השר לשירותי דת יריב לוין והמשרד לשירותי דת