פלוני סיים את חוק לימודיו בפקולטה למשפטים, הוא התמחה אצל השופט אלמוני בבית המשפט ועבר בהצלחה את בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין. שנים לאחר מכן, בהיותו בעל משרד עורכי דין מצליח הוא מקבל לידיו תיק שמן ששכרו בצידו, אך להפתעתו השופט היושב בתיק הוא מאמנו משכבר הימים. האם מותר לו, לעורך הדין, לייצג את מרשו בפני השופט אצלו התמחה?
בכך, עוסקת החלטה של ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, שהתפרסמה בביטאון "אתיקה מקצועית".
ראשית, מציינת ההחלטה, כי לפי חוק לשכת עורכי הדין "במידה שיחסי ההתמחות הביאו ל'קרבה של ממש' בין המתמחה לשופט, אסור לעורך הדין לייצג לפני אותו שופט".
במקרים אחרים, שבהם לא הגיעו היחסים במהלך ההתמחות לכדי "קרבה של ממש" על עורך הדין להקפיד על גילוי נאות ללקוחו ולצד שכנגד אודות הקשרים המקצועיים והאישיים בינו לבין השופט.
כאשר, מגלה עורך הדין, כי נבחר על-ידי מרשו לייצגו בתיק בכדי להעניק לו יתרון בלתי הוגן על פני הצד השני עליו להימנע מלקבל עליו את הייצוג בתיק.
נקודה נוספת, המוזכרת בהחלטה קשורה לפסלות שופט: "על עורך הדין להימנע מלקבל על עצמו את הייצוג בתיק, כשזה נועד... לגרום לפסילת השופט הדן בתיק". היינו, ישנו חשש כי צד לדיון שירצה לפסול שופט, יבחר דווקא בעו"ד המוכר לשופט בכדי שהצד השני יבקש לפסול את השופט מלדון בתיק.
ואולם, בהקשר זה של פסלות שופט, יש להעיר, כי על אף חשיבות ההחלטה מבחינה אתית, נראה כי קשה לצפות להשפעתה במישור האופרטיבי. בפועל, במרבית המקרים, גם כאשר מוכחת לכאורה "קרבה של ממש" בין אחד הצדדים או בא כוחו ובין השופט, השופט אינו פוסל עצמו מלדון בתיק המובא בפניו ואף אינו נפסל בידי ערכאת הערעור.
