חוקרים מהאוניברסיטה העברית הודיעו (יום ו', 19.5.06) כי הם הצליחו לראשונה לראות כיצד מתבצע תהליך איתור נזקי DNA, גילוי העשוי לסייע בחקר מחלות הנובעות מנזקי DNA.
החוקרים גילו חלבון חדש האחראי על הסריקה, בדיקת שלמות ה- DNA ותקינותו עם תחילת הנביגה (ספורולציה). החלבון נע במהירות בקומפלקס גדול על-פני הכרומוזום ומאתר נזקים, כאשר החלבון מזהה נזק ב- DNA, הוא נעצר במקום הנזק ומאותת לחלבוני תיקון ה- DNA על מקום הימצאו.
החוקרים מסבירים, כי בתגובה לתנאי עקה (stress), חיידקים מסוג בצילוס מסוגלים לעבור תוכנית התמיינות ייחודית שבסופה נוצרים נבגים העמידים לתנאים קשים ביותר של חום, קרינה, יובש וחשיפה לכימיקלים. חיידקים יוצרי נבגים ידועים בעיקר בשל יכולתם לגרום למחלות קשות. הידוע מבין חיידקים אלו הוא בצילוס אנתרקסיס הגורם למחלת האנתרקס.
יכולתם של חיידקים ליצור נבגים העמידים לתנאים קיצוניים מקשה על היכולת להלחם בהם באמצעים המקובלים כגון בתרופות אנטיביוטיות. רוב הידע שנרכש במהלך השנים על תהליך הנביגה מקורו בחקר החיידק בצילוס סבטיליס, חיידק יוצר נבגים שאינו גורם למחלה, המשמש מודל עיקרי לחקר תהליך הנביגה. כשחיידקי הבצילוס נכנסים לתהליך של יצירת הנבגים, הם מוודאים שרצף ה- DNA אכן תקין על-מנת שלא ייווצרו נבגים המכילים מוטציות ב- DNA.
ד"ר סיגל בן-יהודה, מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית, בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, מסרה: "לראשונה אפשר לראות כיצד מתבצעת התופעה. חלבונים דומים לחלבון שנתגלה במעבדתנו נמצאים בכל היצורים, כולל בבני אדם, ולכן ייתכן שהדרך בה סורק החלבון הבקטריאלי את ה- DNA דומה במגוון רחב של יצורים. הבנה מולקולרית של מנגנוני תיקון של DNA היא שלב בסיסי ביכולתנו להבין מחלות המתהוות כתוצאה מנזקי DNA, דוגמת גידולים סרטניים".
רק, לכאורה, לפי שעה
