דוד בן-נחום השאיל את מצלמתו לחברו, בנימין רייך, שהלך לשמחת "הקפות שניות" בכיכר השבת בירושלים. את מה שהתרחש בשעות שלאחר מכן, לא יכלו לתאר השניים, אפילו בחלומותיהם הפרועים ביותר.
רייך, שהגיע כדי לצלם את שמחת הריקודים המסורתיים עם ספרי התורה, מצא עצמו בתוך זירת קרב שהתפתחה במקום בין קבוצת חרדים צעירים ובין שוטרים שנקלעו למקום. רייך ההמום הוסיף לצלם את המתרחש. אולם לפתע הגיע לכיוונו שוטר מג"ב אליו, דחף והיכה אותו באלה. עקב דחיפת השוטר נשמטה המצלמה מידו. הוא הוברח במכות מהמקום על-ידי השוטר, מבלי שעלה בידו לקחת את המצלמה.
בתום שבוע בו ניסה לתור אחר עקבות המצלמה, נאלץ רייך לספר לחברו בן-נחום את שאירע. הלה סירב להשלים עם אובדן מצלמתו שנקנתה בדמים מרובים בסמוך לאירוע, וזה הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות, תביעה כנגד משטרת ישראל.
בכתב ההגנה שהגישה המשטרה נטען, כי בידי המשטרה אין כל תיעוד, רישום או פרטים בנוגע לאירוע הנטען. כמו כן נטען, כי העובדה שרייך סיפר לחברו על אודות המקרה רק שבוע לאחר שהתרחש מערערת את גירסתו. בנוסף, גרסה המשטרה, תמוהה העובדה כי לא הוגשה כל תלונה למשטרה על האירוע, לא על-ידי בן-נחום ולא על-ידי רייך.
השופט מוריס בן-עטר, שישב לדון במקרה, קיבל את עדותו של רייך במלואה וקבע כי המקרה אכן התרחש. השופט קבע עוד, כי למשטרה אחריות שילוחית למעשיו של השוטר, שפעל ברשלנות בכך שלא הבחין שרייך איננו חלק מקבוצת המתפרעים. "על המשטרה להימנע מנקיטת פעולות שאינן סבירות בנסיבות העניין. כמו כן, עליה להבחין בפעולותיה, ככל שניתן באופן סביר, בין המתפרעים לבין אנשים תמימים שבמקום" - כתב השופט.
בשל כך חייב השופט את המשטרה לפצות את בן-נחום עבור מלוא שווי המצלמה וכרטיס זיכרון שהיה בתוכה, בסך 1,894 שקלים. בנוסף, חויבה המשטרה לשלם לבן-נחום אגרת בית משפט ופיצוי עבור ביטול זמנו בסך 400 שקלים.