ראש מינהלת סל"ע, יונתן בשיא, יפנה בעוד כחודש את כיסאו לטובת צביה שמעון, ששימשה עד כה סמנכ"לית במשרד ראש הממשלה. כך הודיע (ד', 31.5.06) ראש הממשלה, אהוד אולמרט.

בשיא, שהיה מופקד על הטיפול במפוני גוש קטיף וצפון השומרון במינהלת, וספג ביקורת נוקבת מצד מבקר המדינה, מותיר אחריו אדמה חרוכה, שלא תישכח במהרה - בעיקר לא אצל בני הנוער המפונים. פרטים בנושא מובאים להלן:

נועה ודקלה למדו ביחד כמעט מגן הילדים ביישוב בחבל-עזה. יחדיו הן צלחו את בית הספר היסודי, לאחר מכן את חטיבת הביניים. ביחד יצאו לצמתים להפגין נגד תוכנית ההינתקות ונאבקו על בתיהן. לאחר הנסיגה הן מצאו את עצמן שוב זו לצד זו על ספסל הלימודים במוסד חינוכי במרכז הארץ שבו נקלטו עם רבות מחברותיהן, אבל נועה שמה לב שמשהו לא בסדר עם דקלה. "חצי שנה אחרי מתחילים לראות התפרצויות של כל מיני דברים, וכבר לא ממש עוזרים ועוטפים. יש אנורקסיה, יש בעיות של סמים, הרבה דברים... יכול להיות שקצת התייחסו אליהם...", סיפרה נועה לגלי צה"ל (יום ד'). "יש בעיות של בנות שנגררות לזה, יש בנות כאלה שאני מכירה, אני יכולה לספר לך שיש המון בנות שמקיאות ולא אוכלות ונגררות לזה, אבל יש בנות שלא יודעים עליהן. כל הסימנים של האנורקסיה, בנות שלא אוכלות שיורדות במשקל בדיכאון כל היום, כל הסימנים של אנורקסיה".

דקלה הפסיקה לאכול והחלה להקיא. החברות העירו את תשומת לבו של הצוות החינוכי שדאג לה לטיפול וסיוע מקצועי. אביגיל, אחת ממנהלות הפנימיה במקום סבורה שמחלת האנורקסיה שבה לקתה דקלה היא פועל ישיר של ההינתקות, ולדבריה זהו לא המקרה היחיד.

"יש בנות של אנורקסיה, בעיות אכילה בנוסף לזה יש בעיות של התאבדויות, יש לנו הרבה טיפול פסיכולוגי יושבות עם היועצות, הרחבנו את הצוות הפסיכולוגי", מספרת אביגיל. "החברות מתעניינות ומתסכלות ורואות איך החברה אוכלת, ויש לנו בת - היא לא לנה איתנו כי היא לא היתה אוכלת כמו שצריך והיינו צריכים לטפל בה. זיהינו את זה אחרי שהעירו לנו את הערה הזו, אנחנו 160 בנות, שאנחנו צריכים לפתוח שבע עיניים על כל בת, אבל מאוד קשה, כי כל אחד כאן זה התמודדויות וכל מיני דברים כאלה של התמודדות ביום יומית. זה לא מקרה יחידי... יש לנו הרבה בנות כאלה אני מעריכה, יש תופעה רחבה ויש לנו בני נוער שהיו במוסד סגור שממש אישפזו אותם, שלא נעים להגיד, אבל היו וקרו בשטח נטיות של התאבדויות, המצב לא ורוד כמו שהוא נראה...

שדולת חברי הכנסת למען המפונים שהגיעו (יום ג', 30.5.06) לפגוש את הצעירות, נחשפו לא רק להפרעות אכילה אלא לכאב וסיפורים כואבים. גורמי רווחה בוועד ישובי גוש-קטיף מספרים על תופעות קשות בהרבה. תסמיני פוסט-טראומה. החל ממרד נגד ההורים וסכסוכים משפחתיים, דכאונות קשים של ילדים צעירים, כאלו שימים שלמים לא יוצאים מהמיטה. שימוש בסמים, וגם ניסיונות התאבדות. בכמה מקרים צעירים בני פחות מעשרים התמוטטו ונזקקו לאישפוז פסיכיאטרי.

ליאור כלפא, יו"ר ועד המתיישבים, סבור כי הנושא הכל כך כאוב הזה נופל בין הכסאות. "איפה שזה עולה - העסק עובר טיפול, איפה שלא - זה נשאר פתוח. אני אחרי השיחה הולך לבדוק האם הגופים המקצועיים מודעים. יש בעיות נפשיות. צריך להבין, שהמערכת לא ערוכה לזה. הטיפול הזה לא נמצא בכל המועצות. נדרש פה טיפול אני מאמין שאחרי השיחה של היום אנחנו נפנה לעשות בירור מעמיק בעניין בתחום הזה ובתחום הנלווה לזה. לי זה עלה הבוקר. למרות שאני איש שטח, הופתעתי לשמוע את זה במקום הזה והופתעתי לשמוע את זה מהילדה הזאת. הדברים אמיתיים אין ספק".

עובדים סוציאלים ופסיכולוגים רבים מלווים את בני-הנוער, אך בגלל ריבוי המקומות אין ריכוז נתונים כולל על מימדי התופעה. מדובר באחד הנושאים אולי הכי רגישים והכי כואבים בקרב מפוני גוש-קטיף, שסבורים שהציבור הישראלי פשוט שכח אותם.

מעבר להריסה הפיזית של הבתים, אמר אחד מהנהגת המפונים כי במשפחות רבות נהרס או נשבר גם משהו פנימה, בחוסן בשמחת החיים ובבריאות הנפשית.