"קובי מימון וצוף ניהלו חברות במרמה"

קובי מימון וחיים צוף היו שותפים ביודעין לניהול חברות במרמה, ונושאים באחריות אישית ללא הגבלה לכל חובותיהן - אומרים מפרקי חברות "קוי אשראי", עוה"ד יצחק מירון וחיים רבינוביץ, בתביעה בת 500 מיליון שקל נגד מימון, צוף ורבים אחרים, שהגישו לבית המשפט המחוזי בת"א.

מימון וצוף הם כיום בעלי השליטה בחברת אירפורט סיטי, שבנתה מתחם משרדים ואחסנה גדול ליד נתב"ג. בשבוע שעבר קנתה החברה את השליטה בחברת הנדל"ן נצבא, מן הגדולות בישראל, ב- 645 מיליון שקל. חברת מישור הולדינג, בשליטת משפחת שטרית מארה"ב, מתנגדת לעסקת הרכישה.

"קוי אשראי" נקלעה לפני 9 שנים לקשיים וחובות במאות מליוני שקלים. בית המשפט המחוזי בת"א מינה לה מפרקים, והשופטת ורדה אלשיך אישרה להם להגיש תביעה אזרחית נגד 42 יחידים וחברות הקשורים בחברה, ובהם (כמעט בראש הרשימה) מימון וצוף.

המפרקים אומרים כי מימון וצוף היו מנהלים בקוי אשראי, תיפקדו בפועל כמנהלים, ועובדים סרו למרותם. הם אומרים, כי החברות "נבזזו בידי בעלי השליטה והמנהלים בחברה" בראשות יובל רן, תוך שיתוף פעולה של מימון וצוף.

עוד אומרים המפרקים, כי מימון וצוף "עשו בחברה כבתוך שלהם לטובתם הפרטית". הם מבקשים שבית המשפט יצהיר, כי מימון וצוף היו שותפים ביודעים לניהול החברות במרמה, ונושאים באחריות אישית ללא הגבלה לכל חובותיהן.

במרכז הטענות נגד מימון וצוף עומדת פרשת ההשתלטות על חברות הנפט, שהעיקרן ביניהן היא נפטא. המפרקים טוענים, כי חברת קוי אשראי היתה בעלת 17% בחברות הנפט, אך היתה לה גם זכות וטו. על-פי העסקה בין הצדדים, ויתרה קוי אשראי על זכות הווטו, וקיבלה בתמורה פיצוי - הכפלת אחוז הבעלות שלה בחברה. לטענת המפרקים, היה זה תרגיל, שמטרתו היתה לאפשר למימון-צוף להשתלט על חלקה של חברת קוי אשראי, במחיר נמוך מהריאלי.

המפרקים מגלים, כי חברת קוי אשראי כבר היתה בקשיים באותה תקופה, 1996. איש העסקים יצחק תשובה הציע באותם ימים להזרים סכומי כסף משמעותיים לחברה, עם הסתברות גבוהה לחיסול חובותיה, ותוך קבלת אופציה לרכישת מניות ב"קוי אשראי". מימון וצוף, עם אחרים - טוענים המפרקים - פעלו לסכל את ההצעה, והביאו לכך שבישיבת דירקטוריון החברה, ב- 27 בינואר 1997, נדחתה הצעת תשובה.

אמנם, אומרים המפרקים, מימון וצוף אמרו כי החל מ- 21 בינואר, כלומר 6 ימים לפני הישיבה, לא היתה להם זכות חתימה בחברה, אך המפרקים טוענים כי ההחלטה לבטל את זכות החתימה שלהם התקבלה בדיעבד ובתאריך מאוחר יותר.

המפרקים אומרים בכתב התביעה: "המטרה המרכזית של קובי מימון וחיים צוף, יחד עם יובל רן, היתה להבריח נכסים מקבוצת קוי אשראי לקבוצת מימון, בראש ובראשונה זכויות בחברות הנפט... הם לקוח הלוואות ופרעו אותן תוך העדפת נושים, ולעתים תוך ביצוע מעשי מרמה".

בין היתר, אומרים המפרקים, היו מימון וצוף שותפים בעסקות למכירת בניין משרדים בקריית אריה בפ"ת, ופרויקט מרכזים רפואיים ברומניה, במחירים הנמוכים בהרבה משווים הריאלי על-פי הערכות שמאי והערכות אחרות.

מי שרף את מסמכי החברה

המפרקים אומרים, כי נתקלו בקשיים רבים בשיחזור פעולותיה של קוי אשראי באותה תקופה, משום שמסמכים רבים נשרפו. הם דנים בנושא השריפה, ומעלים סימני שאלה. רוב המסמכים היו בחצר הנמצאת בבעלות חברת מנון בניין ופיתוח, בשליטת קובי מימון וחיים צוף. המסמכים עלו באש. המשטרה ומכבי האש קבעו, כי היתה זו הצעתה, אך לא התברר מי המצית.

עו"ד מירון ורבינוביץ: "יש הסתברות גבוהה, שלנתבעים או מי מהם היה ענין רב בהשמדת מסמכי החברה... היו גורמים שהיה להם עניין בהצתה".

מימון אמר בתגובה, לדברי המפרקים, כי החצר היתה בבעלות רוני אלעד (שהוא אחד הנתבעים בתיק זה).

מימון: הייתי חותמת גומי - חתמתי מבלי להתעניין

כאשר נחקר ע"י המפרקים, אמר קובי מימון: "פעלתי כחותמת גומי. חתמתי על צ'קים ומסמכים מבלי להתענין, סמכתי על אחרים". המפרקים מגיבים באומרם, כי אם גירסה זו נכונה, הרי שמימון נהג ברשלנות רבתי, מילא את תפקידו שלא כהלכה ונהג במרמה כלפי החברות.

לדברי המפרקים, מדברי מימון ניתן להבין שזו גם גירסת חיים צוף, ואם כך הרי זו תגובתם גם כלפיו.

מימון טען עוד, כי היה מנהל בחברה רק חלק קטן מהזמן, וכמוהו גם צוף. המפרקים דוחים גירסה זו וטוענים, כי בפועל היה מנהל תקופה ניכרת בחברות קוי אשראי.

המפרקים לא הצליחו לקבל את תגובתו של חיים צוף. הוא נמצא רוב הזמן בהולנד, ובתי משפחות ומכריו סירבו לסייע באיתורו. לבסוף אותר, אך לא היה מוכן לשתף פעולה עם המפרקים. צוף ומימון חברים זה שנים רבות.

חברת יואל היא בעלת 73% באירפורט סיטי. יואל נמצאת בשליטת חיים צוף (באמצעות חברת אקויטל) המחזיק 33% ממניותיה, וקובי מימון (באמצעות נפטא וישראמקו), המחזיק 19%.

התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בת"א כבר לפני שנה וחצי, אך המשפט לא החל עדיין להתנהל, וכן לא הוגשו כתבי הגנה (חוץ מאשר על-ידי בודדים). הסיבה לכך היא, שהמפרקים אינם מוכנים לשלם את האגרה הגבוהה, מליוני שקלים, מתנהל דיו על כך, והנושא טרם הוכרע.