ולדימיר רקובושציק, אחיו אלכנסדר רקובשיק, יורי פוגריבינסקי ויבגני דופמן הופנו לישוב חומש לאחר שעלו ארצה מברה"מ. לפני כעשר שנים לערך הם מצאו איכות חיים בסביבה ירוקה עם גגות רעפים אדומים ושלווה פסטורלית שלדברי רקובושציק "אז זרקו רק אבנים אבל מזה בדרך כלל אנשים נהרגים".

הארבעה מייצגים קרוב לעשרים משפחות ומפתיע שלכל אחד מהארבעה כמו לכל אחת מהמשפחות בעיה אחרת. רקובשיק המשרת כנגד בקבע טוען כי "לא קיבלנו את הפיצוי שמגיע לנו. אף אחד לא מדבר איתנו או מתעניין בנו".

יבגני דופמן, הג'ינג'י שבחבורה מספר בעיניים נוצצות את שעבר עליו. "גרתי עם משפחתי קרוב לעשר שנים בחומש ובשיא האינתיפאדה, אחרי תקופה ארוכה שלא יצאנו בכלל, יצאנו מהיישוב. בדרך חזרה הביתה ירו עלינו, הילדים היו בפאניקה והילד הקטן שלי, חצי שנה אחרי המקרה, היה קם באמצע הלילה בצרחות ואי אפשר היה להרגיע אותו עד שהוא היה מתעייף. יום אחרי זה ארזנו וזה היום האחרון שלי ביישוב".

אלכנסדר רקובשיק, איש הקבע, גר בחומש משנת 1995. בשנת 1998 התחתן ויחד גרו בישוב. "בתאריך 15 באוגוסט בשעה 4:30 עזבתי מרצון", הוא מספר ונאנח. "אנחנו המשפחות הראשונות שגרות פה ועזבנו את חומש בלי בעיות. המדינה אמרה הכל בסדר, אל תדאג, לך למלון, תקבלו את כל הכסף. עד היום לא קיבלתי שקל". מכיוון שעזב את היישוב, ביקש רקובשיק פיצוי רק עבור הזמן שגר ביישוב, כ- 72 אלף ש"ח. אולם, התשובה שהגיעה מוועדת הזכאות היתה שלילית. הוא טוען כי כשפנה לפקידי המנהלת ושאל כיצד יחיה עכשיו שאינו מקבל את סכום הפיצוי התשובה השאירה אותו פעור פה. "כרגע אתה לא מעניין אותנו", אמרו לי. "אני רק מחפש צדק".

רקובשיק מספר כי "הבן שלי היה במעון והעיפו אותו ומשם כי לא עמדתי בתשלומים. שכרתי דירה ב-500 דולר בגלל שהמדינה הבטיחה לי את הכסף. ואז אני מתקשר ואותו אחד אומר מהמנהלת אומר שהוא בחו"ל, ושנדבר אחרי החגים... אז ברוך השם שהצבא עזר לי ואני חי על הלוואות אבל שנה הבאה אני לא יודע מה לעשות. זה היחס שמגיע לי? שתקתי ושתקתי אבל אין לי איך לחיות".

יורי פוגריבינסקי אומנם יכול לקבל את הסכום המגיע לו, כ- 75 אלף דולר, אך הוא טוען כי הסכום הזה לא יספיק לכלום. "אני עזבתי את היישוב בשנת 2002 אחרי יותר משנתיים של אינתיפאדה וזה לא שעזבתי לגמרי. גם היום אני עובד בשומרון וגם אשתי". פוגריבינסקי, כמו גם האחרים, מחפשים את הצדק שלהם. "היה לי רכוש ובית ועד היום אני משלם משכנתא על הבית. זה לא שמכרתי את הבית, לקחו לי את הבית. אז אני מבקש שיתנו לי סכום שאיתו אקנה בית מעבר לקו הירוק או שיתנו לי בית. לא רוצה יותר אבל גם לא רוצה פחות. אדם שלא קנה שם בית אלא שילם שכירות ונשאר שם עד הפינוי, קיבל את כל הכסף ואת כל הפיצויים. איפה ההיגיון פה?"

כשביקשתי מרקובשיק לספר על הרגשתו לגבי הצבא, הוא הזדקף בכיסאו. הוא סיפר שהוא עושה הפרדה מלאה בין מה שהמדינה "עשתה לי" ובין הצבא. "אני שנה חמישית בקבע. אני מאוד אוהב את המדים ומאוד אוהב את הצבא וזה לא קשור בכלל. אני ממשיך לשרת בשמחה רבה ואני אתן את החיים אם צריך. אני גאה במדים וגאה בדרגות שלי".

אולם, למדינה יש לו טענות. "ראיתי בעיניים איך הורגים את אביה של אשתו של אחי. חייתי שם בתקופות המסוכנות והם אומרים שלא גרתי שם. איך זה שקיבלתי מלון על חשבון המדינה, איך זה שקיבלתי מקדמה?"

ורקובושציק שטוען כי יש תקווה מאיים שאם הם לא יקבלו את הפיצויים שהם דורשים יעשו שביתת רעב. "נביא אנשים, נגור ברחובות, מקסימום נמות אבל לפחות הילדים שלנו יקבלו את הכסף. גרנו בחומש, אנחנו רגילים לחיות בכל מקום".

לפני מספר ימים נפגשו החמישה עם ח"כ אסטרינה טרטמן, יו"ר סיעת ישראל ביתנו. לאחר פגישתם, אמרה ל- Nfc כי "נדהמתי לראות שחמישה אנשים באים אלי וכל אחד בא עם בעיה מסוג אחר. ביקשתי מהם להציג לי כל אחד במכתב את המהות של הבעיה כי הם מייצגים קבוצה של אנשים".

ח"כ טרטמן טוענת כי "אנשים אלה פשוט עקורים שיצאו מבתיהם, שומרי חוק, כיבדו את החוק של מדינת ישראל, קיבלו את ההחלטה של רה"מ למרות שזה לא היה לשביעות רצונם. הם עזבו את המקום ואין להם לאן ללכת. חלק מהם גרים בשכירות בנתניה, המדינה לא משתתפת בשכירות החודשית, הם עזבו את מקום עבודתם בחלקם, אין להם הכנסה מספיקה. הם פשוט צריכים לממן גם את השכירות, אין להם שום פתרון".

"אנחנו נפתור כל בעיה ונטפל כל בעיה בעניין שלה, הן דרך חקיקה, הן דרך שאילתות והן דרך פניה לשרים, הן דרך לובי והן דרך הפעלת לחצים כאלה ואחרים".

יו"ר סיעת איחוד לאומי-מפד"ל ח"כ אורי אריאל מעורה גם הוא בנושא. "הלוואי שהייתי יכול לסכם שהמצב בחומש קשה ובשאר הוא סביר. המצב הוא ברמה של קטסטרופה ואומרים את זה חברי כנסת מסיעות מרכז ושמאל".

ח"כ אריאל מציע לפתור את הנושא בחקיקת חוק חדש. "יש לנו פגישה עם שר המשפטים בנושא. לצערי, יש בממשלה אווירה שהיא לא תשנה את החוק, אך אין זו בעיה של חריגים. לכן, הגשתי הצעת חוק שמתקנת את חוק פינוי פיצוי". ח"כ אריאל מספר כי בבניית החוק נשכחו ישובים. "הלוואי והיה נשכח סעיף אחד אבל מדובר על הרבה דברים שונים. ועכשיו המפונים שואלים מה פשענו נגד המדינה? אנשים שיצאו בשקט, פושטים רגל".

ח"כ זאב אלקין (קדימה) אמר ל- Nfc כי "לצערי, למרות התקופה הארוכה שחלפה מאז ההינתקות, עדיין יש מספר רב של בעיות בטיפול במפוני גוש קטיף, גם בנושא הפיצויים וגם בליווי לקראת המעבר לישובי הקבע. לשם כך, הקמתי יחד עם ח"כ אריאל את השדולה למען מפוני גוש קטיף, כדי לפעול בכל המישורים על-מנת לנסות לתקן כמה שאפשר את המצב הקיים. השדולה עורכת סיורים בשטח ומפגשים עם נציגי המפונים".

ממנהלת סל"ע נמסר כי הם פועלים על-פי חוקי המדינה. מטרתם אינה להזיק למתיישבים אלא לעזור לכל אחד ואחת, שוב, תחת מגבלות החוק. לכן הם גם לא הסכימו להתייחס למצב בכללותו אלא הגיבו לטענותיהם של הארבעה שהתראיינו לכתבה.

בהתייחסם לולדימיר רקובושיצקי נאמר כי "על-פי חוק הוא חייב להוכיח בעלות על הבית, אם על-ידי הצגת חוזה רכישה, או על-ידי הצגת חוזה שכירות ציבורית. מר רקובושיצקי לא המציא את המסמכים הבסיסיים האלה ולכן אינו זכאי לפיצויים בעבור בית מגורים".

לגבי אלכסנדר רקובשיק נמסר כי "הוא גר אצל אביו, איסק, בבירור עם ההסתדרות הציונית העולמית שבנתה את הבתים ועם חברת שיכון ופיתוח, חברת הניהול, הובהר למינהלת כי בני המשפחה פלשו לבית, אין להם כל זכות עליו ולכן אינם זכאים לפיצוי".

תגובת המנהלת לטענתיו של יורי פוגריבינסקי היא כי "ביתו של מר פוגריבינסקי נבנה בבניה מרוכזת. על סוג בניה זה קובע "חוק פינוי פיצוי" סך של 3,325 ש"ח למ"ר. מר פוגריבינסקי ביקש שביתו יוכר כבית שנבנה בבניה עצמית, בעבורה מקבלים סכום גבוה יותר למ"ר. מכיוון שביתו נבנה בבניה ציבורית על-ידי חברת שיכון ופיתוח, לא ניתן היה להיענות לבקשתו".

כמו כן, נמסר ממנהלת סל"ע כי "יבגני דופמן לא הגיש בקשה לפיצויים. לכן, אין לנו אפשרות להתייחס לטענתו".