העולם האקדמי לא השכיל להבין את תפקיד הדת

המהפכה האיסלאמית באירן סימנה שינוי דרמטי בפוליטיקה העולמית. אנשי דת החלו למלא תפקידי מפתח במאבקים לאומיים ובסכסוכים הנלווים אליהם. הזנחת הנושא הדתי, כמו בתהליך אוסלו, הביאה לא אחת לתוצאות הרות אסון. כך ועוד עולה מאמירותיהם של חוקרים ושחקנים דתיים מגרמניה, מצרפת, מארה"ב ומקנדה, שהשתתפו לאחרונה בכינוס בינלאומי במשכנות שאננים בנושא "שחקנים דתיים בסכסוך המזרח תיכוני".

המשתתפים נפגשו עם שחקנים דתיים וחוו דרך סדנות ומפגשים את עוצמתה של הדת כמעוררת מחלוקות ולחלופין - כממיסה לבבות לשלום. הדיונים עסקו גם בקשר האידיאולוגי שבין חלקים באיסלאם לנאציזם, וכן בתופעה שכמעט שאינה מוכרת באשר לשינוי שחל בעמדות בכנסיות הנוצריות בירושלים ביחסן לסכסוך הישראלי-פלשתיני.

מבחינה מחקרית, קובעים הדוברים, התקשו האוניברסיטות לפתח כלי עבודה מתאימים לדיון בנושא השפעתם המשמעותית של הדתות בסכסוך המזרח תיכוני. עד היום מתחולל ויכוח האם שחקנים דתיים, שידועה מעורבותם בליבוי סכסוכים וביצירת משברים, גם מסוגלים לקדם שלום.

קבוצת המחקר במכון טרומן - ה"שחקן הדתי באזורי סכסוך" (Religious Actors in Conflict Areas, RACA) - חברה לצוותי מחקר בינלאומיים במטרה לפענח את סוד מעורבותם של שחקנים דתיים באזורי סכסוך, החל בהסתה ובהלהטת רוחות ועד לפיוס, לחינוך לשלום ולפעילות בין-דתית.

ד"ר אלדד פרדו מהאוניברסיטה העברית, מומחה לתרבות ופוליטיקה באירן, בחן את התוקפנות הדתית האירנית בהרצאה על אירן של אחמדינז'אד, כשהוא מתמודד עם דילמות המציקות לארגוני הערכה בעולם, כגון הקשר בין ההתפרצויות האנטישמיות של נשיא אירן לבין ההתחמשות הגרעינית של ארצו, ומעבר לכך, מי בעצם שולט באירן ועד כמה אכן מתייחסים מנהיגיה לשיקולים הדתיים שמנפנפים בהם בראש חוצות. כמו כן בדק מה ערכן של תאוריות מסוג "תורת המשחקים" בהערכת הסכנה מצד מדינה, שהמיתוס המרכזי והמכונן שלה הוא מיתוס קורבני, לפיו דווקא מפלה והתאבדות מוליכים לגאולה.

הכינוס נפתח בהרצאתו של פרופ' עמנואל סיוון בנושא "קנאי האיסלאם: הדור השלישי". סיוון בחן את עלייתו של דור הטרוריסטים הבינלאומיים מסוגו של אוסאמה בן-לאדן. הרצאה מרתקת נוספת הייתה זו של מתיאס קונצל מהמבורג, מומחה לקשר בין האיסלאם הרדיקלי לאנטישמיות, שסקר את מורשת המוּפתי: אנטישמיות איסלאמית והסכסוך במזרח-התיכון. קונצל מצא ששורשיה של האנטישמיות של האחים המוסלמים, זו שהגיעה גם לערפאת ולחמאס, מעוגנים בקשר עם הנאצים בשנות השלושים. השפעת האנטישמיות הנאצית והמזיגה שלה עם הרדיקליות האיסלאמית הובילו לדחיית תוכניות החלוקה השונות ולהנצחת הסכסוך הערבי-ישראלי. לדבריו, המפתח לשלום הוא אפוא השתחררות האיסלאם הרדיקלי מן היסודות האנטישמים שדבקו בו.

ד"ר אריה עודד בחן את ח'אלד בלאלה, מנהיג איסלאמי קיצוני במזרח אפריקה, שם משתוללת תנועת אל-קאעידה באין מפריע. פרופ' רפי ישראלי שוחח על השיח' ראאד צלאח, "הילד הרע" של התנועה האיסלאמית בישראל.

אחת התופעות החיוביות, אם כי אינה כה מוכרת, היא שינוי העמדות בכנסיות הנוצריות בירושלים ביחסן לסכסוך הישראלי-פלשתיני. ד"ר דפנה צמחוני מצאה שהכנסיות נוטות כיום לנקוט קו אובייקטיבי יותר מתוך חתירה נמרצת לשלום. עוד שחקן דתי חשוב התורם לשלום במזרח התיכון הוא אייטוללה סיסתאני בעירק, שאִפשר את צעידת ארצו לדמוקרטיה למרות הטרור הגובר.

דוגמה נוספת לתפקיד אנשי דת ביצירת אווירת שלום היא זו של אינדונזיה. ד"ר גיורא אלירז, מומחה מהמובילים בעולם לאינדונזיה, דן בפלורליזם ובאיסלאם הליברלי בארץ זו. לבסוף, האנתרופולוג חן ברם הציג את תפקידם החיובי של הצ'רקסים באיסלאם מתון בקווקז.

בדיון מיוחד על שחקנים דתיים ועל המקומות הקדושים דן ד"ר יצחק רייטר בשאלת השחקנים הדתיים האיסלאמיים סביב הר הבית.

המשוררת שלי אלקיים התמקדה בתנועות בין-דתיות ודנה במעורבותן בסכסוך המזרח-תיכוני באמצעות גלים של עליות לרגל להר הבית של תנועתו הבינלאומית והבין-דתית של מון, בעיצומה של האינתיפאדה, כשהצליינים יודעים כי אינם מבוטחים בהגיעם ארצה. השגריר ד"ר יוסף למדן שִחזר את משבר כנסיית המולד בבית לחם ואת תפקיד הוותיקן כשחקן דתי מרכזי. פרופ' רפי ישראלי דן במשבר כנסיית הבשורה בנצרת ובתנועה האיסלאמית.

הכינוס התקיים בשיתוף מכון המחקר על-שם הרי ס' טרומן למען קידום השלום וקרן קונרד אדנאואר.