סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, השופט אהרון אמינוף, מאשים את השופטות נחמה מוניץ וגבריאלה (דה ליאו) לוי, במסירת גירסה כוזבת בעניין אותה פיסקה בעייתית בהכרעת הדין, וזאת לאחר שקיבלו 'רגליים קרות', כטענתו.
המדובר, כזכור, באותה פיסקה בהכרעת הדין, שבה נפסק כי המתלוננת-הנאנסת נהנתה בשלב מסויים בתקופת אינוסה, ולכן, כנראה, לא התלוננה נגד אביה - הוא האנס. יודגש, כי שלושת חברי ההרכב, בראשו עמד השופט אמינוף, חתמו על פסיקה זו.
במכתב-תגובה מיום 26.6.06 אל מנהל בתי המשפט, השופט בועז אוקון, לאחר שמכתבן-גירסתן המלאה של השופטות הובא כאן ב- Nfc, כותב השופט אמינוף, כי שתי השופטות המציאו גירסה, מבלי ששוחחו עימו קודם לכן, וזאת לאחר שהתברר להן כי הביקורת התקשורתית על אותה פיסקה הולכת וגוברת. השופט אמינוף מאשים את השתיים בחוסר קוליגיאליות, שנובע מניסיון להתנער מאחריות ומאי-עמידה בלחץ התקשורתי.
במכתבו טוען אמינוף, כי בניגוד לגירסתן - השופטות לא ביקשו למחוק את אותה פיסקה בעייתית, וטענתן עתה כאילו עמדו על כך קודם לכן, כתנאי להסכמתן על הכרעת הדין, וכאילו פיסקה זו "הוגנבה", הינה משוללת יסוד ולמעשה כוזבת.
השופט מציין עוד: "יתרה מזו, במהלך שמיעת העדויות הארוכות של המתלוננת, הועלתה לא פעם ולא פעמיים בשיחותינו האפשרות שבשלב מסויים כבר לא היו היחסים בגדר אונס, אלא מרצון ותוך שיתוף פעולה.
"לאחר קבלת הטיוטא אכן אמרה לי השופטת לוי, כי כדאי לשנות את נוסח המשפט שנכתב בטיוטא בעניין זה, אך בשום אופן לא ביקשה וגם לא סוכם למחוק את המשפט. הבטחתי לשופטת לוי שאבדוק שוב את הכתוב, וכשעברתי שוב על נוסח הכרעת הדין עידנתי את הכתוב וכתבתי את השורה, זו שהוצאה מהקשרה על-ידי הפרקליטות והעיתונות ופרסומה צבר תאוצה".
במכתבו מעיר השופט אמינוף, כי השופטת לוי אינה דוברת אמת גם בטענתה כאילו מייד לאחר מתן הכרעת הדין היא פנתה בתלונה אל נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, השופט מנחם בן דוד. לדבריו, השופטת לא פנתה "מיד (כדבריה) בתום מתן הכרעת הדין ביום 24.4.2006, אלא רק שבוע לאחר מכן בתאריך 4.5.2006 - לאחר השמעת הטיעונים לעונש, כשהסניגור העלה את הפיסקה בטיעוניו לעונש".
לדברי אמינוף, "משנתפרסמו הדברים בעיתונות ונמתחה ביקורת מסוימת כלפי השופטות, הן קיבלו 'רגליים קרות' ומיהרו להתנער מאחריות ולהטילה על כתפי בלבד. בעצה אחת ומבלי להחליף עמי אפילו מילה אחת, חברו יחדיו וכתבו את מכתבן כשהן מסירות מעצמן את האחריות להכרעת הדין החתומה. הן אף לא טרחו לשלוח אלי העתק מן המכתב. הדבר נודע לי מפי רבקה - דוברת בתי המשפט בשיחת טלפון".
השופט חותם את מכתבו בדברים שלהלן (ציטוט):
"הכיצד לא מצאו לנכון לכתוב מכתב כזה בטרם התפרסמו הדברים בעיתונות? מדוע לא עשו דבר במשך חודשיים ימים מיום מתן הכרעת הדין ועד לכתיבת מכתבן?"
אני חתום על הכרעת הדין וכמובן אחראי לכל מה שכתוב בה. גם חברותי השופטות חתומות על הכרעת הדין, ואך מביש הוא להתנער מאחריות בתירוצים, שהם עלבון לשכל הישר.
"כפי שנתפרסם באינטרנט על-ידי העיתונאי יואב יצחק, מייחסות לי השופטות, כביכול, "הגנבת" הפיסקה לתוך הכרעת הדין, בלא ידיעתן ולמרות התנגדותן.
"מי שמכיר אותי לא היה מעז להעלות על דל שפתיו דברי עלילה אלה. נתקפתי שאט-נפש למקרא הדברים".
