התמתנות בעמדת בג"צ ביחס למעמד בית הדין הרבני? לאחר שורה של פסיקות מהעת האחרונה, בהן הפך על-פיהן בג"צ החלטות שהתקבלו בבתי הדין הרבניים, תוך שהוא מכרסם בסמכויותיו הייחודיות של בית הדין. חוזר בג"צ (ד', 12.7.06) ומצטט בפסק דין, את הלכת רוזנצוויג משנת 1991, בה נקבע כי "אנו, כבית משפט גבוה לצדק, איננו משמשים ערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול, בין אם מקובלות הן עלינו מבחינת העקרונות או התוצאה ובין אם לאו".

העימות הראשון, בין בג"צ ובין בתי הדין הרבניים, פרץ בשנת 1994, כאשר המשנה לנשיא בית המשפט העליון דאז, השופט אהרן ברק קבע בפסק הדין "בבלי", כי על כל בתי הדין הדתיים להפעיל, בסוגיות "אזרחיות" נלוות שאינן חלק מענייני המעמד האישי הנתון לסמכותם, את המשפט האזרחי הכללי, כפי שפורש על-ידי בית המשפט העליון.

"פתרון זה מבטיח אחדות של המשפט האזרחי בכל רחבי השיטה, ומאידך-גיסא, אין הוא פוגע בדין הדתי הממשיך לחול בענייני המעמד האישי", כתב אז ברק, ועורר זעם נרחב בחוגים דתיים, זעם שלא שכך עד היום.

לפני כשלושה חודשים, קיבל בג"צ החלטה נוספת, המכרסמת כרסום נוסף בסמכויותיו של בית הדין הרבני. ההחלטה, מבטלת את סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בבוררויות אזרחיות, גם אם נתנו הצדדים את הסכמתם לכך, לרבות בוררויות בנושאי הסכמי גירושין.

עתה כאמור, חוזר בג"צ בעתירה שהוגשה לפניו ומצטט את העמדה המסורתית, לפיה הוא אינו מוסמך להתערב בהחלטות המתקבלות בבית הדין הרבני.

ההחלטה, באה בעקבות עתירתה של אישה, שטענה כי בית הדין הרבני הורה על משמורת ילדה בן ה-6 בידי אביו של הילד ממנו התגרשה, רק משום שאצל האב מקבל הילד חינוך חרדי וזאת בניגוד לחוות דעת המומחים שהוגשו לבית הדין.

אולם בג"צ, בניגוד למצופה, לא חזר על עקרונות הלכת "בבלי", לפיהן בית הדין חייב לאמץ את עקרונות המשפט האזרחי הכללי, אשר לפיהם ניתן היה לבחון האם בית הדין הרבני פעל כשורה, זאת לנוכח עקרונות כמו עקרון השוויון ועקרון טובת הילד.

במקום זאת, בג"צ בהרכב השופטים: ריבלין, פרוקצ'יה וארבל, העדיף כאמור את הלכת רוזנצוויג וכתב בהחלטתו, כי "בית משפט זה אינו מכהן כערכאת ערעור על החלטות של בית הדין הרבני".

בשולי הדברים נציין, כי ייתכן ששופטי בית המשפט העליון, מתחילים להפנים את דבר פרישתו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, הפורש בעוד חודשיים מכס המשפט, ומתחילים לגלות בפסקי דינם מידה מסוימת של עצמאות, זאת לאחר שבמשך רוב כהונתו של ברק, שהחלה בשנת 1978, חסו מרבית השופטים בצילו והשתדלו להימנע מלהימצא במחלוקת עמו.