חברת הנסיעות איסתא חויבה לפצות זוג ששב ארצה עצבני מירח דבש משום שמסרה לו באופן "שבלוני וחסר הדגשה", שמועד הטיסה חזרה ארצה השתנה כשהדבר היה ידוע לה מראש.
לריסה שקרוב ובעלה חגגו ירח דבש בהולנד. כעבור שבוע כשהיו אמורים לשוב ארצה, התחוור שהטיסה עזבה בלעדיהם.
שקרוב תבעה במאי השנה את חברת הנסיעות איסתא ישראל, ממנה נרכשה חבילת הנופש, בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בסכום של 17,800 שקל.
לטענתה, כשצלצלה לאשרר את הטיסה חזרה, לא עודכנה בדבר שינויים כלשהם. "הטיסה הוקדמה והמריאה ב- 12:20 במקום 15:50. ברור והגיוני שאם היו מעדכנים אותנו בשעה הנכונה היינו מגיעים בזמן".
לדבריה, היא ובעלה טסו בסופו של דבר ארצה עם חברת KLM ושילמו מחיר יקר שהסתכם ב- 1,057 אירו. "הטיסה יצאה בשעה 19:50, ושבנו ארצה ביום שבת. נגרמה לנו עוגמת נפש עקב התנהלותה הלא תקינה של איסתא". שקרוב אמדה את עוגמת הנפש בסך של 2,000 דולר.
שקרוב הוסיפה שהיא ובן זוגה שבו מירח דבש, עצבניים ובאיחור של יום. "עשינו כל הנדרש להגיע לטיסה בזמן". היא דרשה
בכתב הגנה שנוסח ע"י עו"ד רון סמוראי, מזכיר איסתא, נטען ששינוי מועד הטיסה חזרה היה ידוע לאיסתא זמן רב לפני ששקרוב, אשררה את הטיסה וטענתה כאילו נמסר לה מידע שגוי, במועד האשרור, תמוהה. לטענת עו"ד סמוראי, איסתא פעלה במיומנות ומילאה את התחייבויותיה. לדבריו, סכום התביעה מופרז ומבטא ניסיון להתעשר על חשבון הנתבעת.
בדיון בפני השופט אביחי דורון, טענה נציגת איסתא שמועד הטיסה החדש היה ידוע לחברה לפני שהתובעת יצאה מהארץ אולם הוא לא נמסר לתובעת, "כדי לא לבלבל אותה". לדבריה, התובעת הפרה חובתה לצמצמם את נזקיה המוכחשים, היא היחידה שלא הגיעה לטיסה ותביעתה מנופחת. "התובעת ניצלה את חבילת הנופש ולא נגרמה לה עוגמת נפש, ודאי לא בסכום שהיא תובעת".
בפסק הדין התייחס השופט לחובת הנתבעת להודיע לנוסעים על שינוי במועדי הטיסה. "הנתבעת ערה לעובדה שנוסעים רבים תופסים את תהליך האשרור כאקט פורמלי בלבד, שבא להבטיח את מקומותיהם על המטוס, ולא לוודא שהם יודעים את השינוי במועדים. יוצא מכך שבמקרים בהם יודעת הנתבעת מראש, דהיינו, עוד לפני מועד היציאה של הנוסעים,שמועד החזרה שהנוסעים יודעים עליו אינו עוד בתוקף, חובה עליה ליידע אותם. הנתבעת אינה יכולה להסתתר מאחורי הרצון שלא לבלבל את הלקוחות בהימנעה מפעולה זו".
השופט קבע שחברת איסתא התרשלה, "כשלא העמידה את מיטב הכלים שברשותה, על-מנת שתקלה מהסוג שאירעה לתובעת ולבעלה לא תקרה".
השופט הוסיף שהוא מאמין שלתובעת נמסרו הפרטים המעודכנים, "אבל מסירה זו נעשתה באופן שבלוני, כנראה, וחסר הדגשה. הנתבעת שהייתה מודעת לשינוי, כאמור זמן רב לפני כן, הייתה צריכה לציין לסוכניה לקראת האשרור הממשמש ובא, שעליהם להדגיש בכל לשון של הדגשה כי מועד הטיסה חזרה השתנה".
לדברי השופט, בנסיבות בהן הסוכנת שביצעה את האשרור לא הגיעה לעדות, "ולא עולה מהתרשומות שלה שום סימן להדגשה כזו, אני קובע שגם בחובתה זו כשלה הנתבעת". לדברי השופט, לתובעת היתה רשלנות תורמת בסך 20 אחוז, "נוכח ממצאי או מסקנותי אודות שיחת האשרור שהתקיימה".
השופט הדגיש שבנסיבות בהן לא היו טיסות חזרה ארצה,(למעט זו ב-19:50 - א.פ.), הוא דוחה את טענתה איסתא שהתובעת יכולה היתה להקטין את נזקיה. מאידך הוסיף השופט שאין לקבל את טענת התובעת בעניין אובדן יום עבודה, שכן הטיסה המקורית התקיימה ביום שישי והתובעת שבה ארצה בשבת.
בסופו של דבר השופט חייב את איסתא לשלם לתובעת 846 אירו, "בשקלים לפי השער היציג ביום התשלום", בתוספת 1,000 שקל בגין הוצאות כלליות ועוגמת נפש.
בית המשפט התרשם שהתביעה מופרזת במיוחד הדרישה לפיצוי בסך 2,000 דולר בגין עוגמת נפש. צא וראה שהתובעת פוצתה בגין ראש נזק זה בסכום "קטן ביותר", לשון השופט דורון.
בית המשפט לתביעות קטנות אינו מעניק פיצוי בגין עוגמת נפש למעט במקרים מיוחדים בהם עוגמת הנפש כנה ואמיתית.
עו"ד רון סמוראי הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין של השופט אביחי דורון.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
