ארנון לא רכש סלקום ואמר שהוא "זקן מדי"

לא חתמתי עם עו"ד יגאל ארנון על הסכם נאמנות בקשר למניות סלקום; לארנון אין זכויות כל-שהן במניות שאני מחזיק (2%); תביעתו של ארנון אינה מקימה עילה ויש לדחותה על הסף. דברים אלה טוען איש העסקים שלמה פיוטרקובסקי, בכתב הגנה שהגיש לבית המשפט - לתביעה שהגיש נגדו ארנון, ובה הוא דורש להעביר לרשותו ולבעלותו 1% ממניות סלקום המוחזקות כיום בידי פיוטרקובסקי.

בתביעה שהגיש ארנון נטען, כי המניות נמסרו לפיוטרקובסקי כנאמן. ארנון אף הציג מסמכים, בהם מאשר פיוטרקובסקי, בחתימת ידו, כי הוא משמש נאמן לחלקו של ארנון (1%) וכי הוא יעביר את המניות בעת שיידרש.

פיוטרקובסקי הגיש את כתב ההגנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובו הוא מכחיש, מכל וכל, את חתימתו על הנספח העיקרי של כתב התביעה, האמור להיות "הסכם נאמנות" בינו לבין ארנון.

בכתב ההגנה נטען, כי עם פנייתו של ארנון ועוד קודם שהוגשה התביעה, התבקש ארנון, על-ידי עורכי הדין איזי הולדשטיין וחגי שלו, להציג את המסמך המקורי שעליו הוא מסתמך בתביעתו, ואשר עותקים ממנו הוצגו לבית המשפט. דרישה זו לא נענתה, לטענתו, עד כה.

בכתב ההגנה מכחיש פיוטרקובסקי את כל הטענות שהעלה יגאל ארנון בנושא בעלותו על מניות סלקום. בנוסף, נטען בכתב ההגנה, כי התביעה התיישנה וכי יש לסלקה על הסף מחמת שורה של נימוקים נוספים. פיוטרקובסקי דורש במקביל לחייב את ארנון בתשלום אגרה מלאה של בית המשפט בגין תביעתו, שהינה כספית במהותה.

בכתב ההגנה מתוארת השתלשלות הדברים שהביאה לרכישת 2% ממניות סלקום על-ידי שלמה פיוטרקובסקי. מוזכר כי ג'וזף ספרא, מי שהיה בעל השליטה בבנק הבינלאומי הראשון, שביחד עם חברת בלסאות' האמריקנית יזם את הקמת סלקום, היה מעוניין ששני נציגיו הבכירים בארץ ירכשו, כל אחד, אחוז אחד ממניות סלקום. ואולם, טוען פיוטרקובסקי, שכיהן אז בתפקיד מנכ"ל הבינלאומי, הוא קיבל את ההצעה, אך ארנון, שהיה נציגו הבכיר של ספרא, ושימש יו"ר הבנק, דחה את ההצעה בטענה שהוא: "זקן מדי" להשקעה מסוג זה. פיוטרקובסקי טוען, כי בעקבות זאת הציע לו ספרא לרכוש גם את האחוז שהוצע לארנון, והוא קיבל הצעה זו.

בכתב ההגנה מציג פיוטרקובסקי שורה של עניינים, המעידים, לגישתו, כי לארנון אין ולא היו זכויות כלשהן באותן מניות. לדבריו, הוא מחזיק שורה של מסמכים, מהן עולה, כי ארנון עצמו אישר כי פיוטרקובסקי הוא הבעלים של 2% ממניות סלקום. עוד נטען בכתב ההגנה, כי בשנת 1998, כאשר חילקה סלקום דיבידנד לבעלי המניות, נטל משרדו של ארנון חלק בהליכי תשלום הדיבידנד, וגם באותה עת לא העלה דרישה כלשהי לקבלת דיבידנד. פיוטרקובסקי מציין זאת כדי להוכיח, לגישתו, כי ארנון לא היה הבעלים ועל-כן הוא לא העלה דרישה לקבלת דיבידנד.