ביהמ"ש לעניינים מינהליים בבאר שבע, שדן בתלונת הורים שטענו כי בנם שובץ לגן ממלכתי-דתי באזור מגוריהם, בניגוד לבקשתם כי ישובץ בגן ממלכתי דתי-מדעי על-אזורי, המליץ להורים למשוך את עתירתם, מאחר שטענות עיריית אשדוד שנגדה עתרו מבוססות דיין.
הורים רבים פונים בתלונות נגד הרשויות המקומיות בנוגע לשיבוץ ילדיהם בגנים העירוניים, ובהעדר מידע מקדים על התקנות בנושא, מוצאים את עצמם נבוכים נוכח תשובה שלא תניח את דעתם, ואינה מאפשרת להם לבחור במקום החינוך שבו ישובצו ילדיהם.
העתירה המדוברת נדונה, כאמור, בבאר שבע, כאשר במהלך הדיון הבהיר בית המשפט כי העיריה פעלה בסבירות וכי לא נמצאו כל פגמים בפעולת העיריה בשיבוץ בגנים. להורים, אמר בית המשפט, אין זכות קנויה לבחור באיזה גן ישובץ ילדם, שהרי תקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום 1959) קובעות, כי משאלת ההורים רלוונטית אך ורק להעדפתם מוסד חינוך ממלכתי או מוסד חינוך ממלכתי-דתי, ותו לא. כלומר, בית המשפט קובע כי שיבוץ הילד נתון לסמכות של הרשות המקומית ובלבד שהרשות משבצת את הילד לזרם החינוך שאותו ביקשו הוריו.
במקרה של העתירה, בשעה שהרשות שיבצה את הילד בזרם שאותו ביקשו ההורים, עמדה היא בהוראת החוק וקיימה את המוטל עליה. ואכן העותרים קיבלו את הסבר בית המשפט וניאותו למשוך את העתירה.
מעיריית אשדוד נמסר, כי הם עושים כל מאמץ לשבץ את הילדים בהתאם לבקשת ההורים, אך בשל מורכבות השיבוץ ונסיבות נוספות יש שהשיבוץ אינו נעשה לשביעות רצון ההורים. במקרים שכאלה, אומרים בעיריה, על ההורים לדעת כי הזכות המוקנית להם מצטמצמת לכדי בחירת זרם החינוך ולא לאופי הגן ומיקומו בסמוך לביתם.
