היום לפני 71 שנה, ב-15 בספטמבר, 1935, מחוקקים חוקי נירנברג.
עיקרם של החוקים היה הגדרת "מיהו אזרח גרמני" ומטרתם הייתה שלילת זכויות אזרח מכל מי שאינו עונה להגדרה זו. החוקים נוסחו על-ידי ועידת המפלגה הנאצית שהתכנסה לצורך כך בעיר נירנברג.
מאוחר יותר אותה שנה, ב-14 בנובמבר, פורט החוק הבסיסי, וכוון כנגד היהודים. הגזענות הפכה לחוק מדינה - היהודים הפכו לאזרחים מדרגה נחותה. החוקה קבעה שאזרחותם של היהודים נשללת, ושמעמדם הוא של נתינים משוללי כל זכויות אזרחיות או מדיניות, כולל זכותם להגנה משפטית.
החוקים
חוק דגל המדינה" - דגל המדינה הוחלף בדגל שעליו מצויר צלב הקרס.
"חוק אזרח הרייך", שקבע כי רק לבעלי דם גרמני, התנהגות נאצית ותושבי גרמניה תינתן אזרחות גרמנית. במסגרת החוק הוגדר מיהו יהודי - מי שמוצאו לפחות משלושה סבים, שהם יהודים גמורים על-פי גזעם, וכן כיהודי יחשב גם בן תערובת שמוצאו משני סבים יהודים. נשללו זכויותיהם הפוליטיות והמשפטיות של היהודים והם הפכו מאזרחים שווי זכויות ל"נתינים".
"החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני" שאסר על נישואים בין יהודים לבין גרמנים, ואף ביטל נישואים קיימים; נאסר קיום יחסי מין עם יהודים; נאסר על היהודים להעסיק עוזרות בית ופועלים גרמנים; נאסר על היהודים להניף את דגל גרמניה או לעשות שימוש בצבעיו כדי שלא לטמאו.
הוראות-ביצוע לחוקים אלה התפרסמו אחרי קבלת החוקים עצמם והם שימשו יסוד "חוקי" לרדיפת היהודים, לנישולם מעמדותיהם הציבוריות והכלכליות, להחרמת רכושם, וכן לרדיפות גזעניות של יהודים ויהודים למחצה. חוקים אלו הוכיחו כי גרמניה אינה חוששת מדעת הקהל העולמית ומתגובת היהודים בעולם.