למרות הביקור הצפוי של וורן באפט ביום שני הקרוב בישראל
המשיך התעשיין סטף ורטהימר בתוכניות הרגילות ופתח (שבת, 16.9.06) תערוכת צילומים בנושא גבולות במוזיאון לצילום שבגן התעשיה תל-חי.
בתערוכה נכחו רבים מצלמי ישראל, תעשיינים, אנשי אמנות מחיפה וממרכז הארץ וכן תושבים מהגליל.
בפתיחה אמר סטף ורטהימר כי שטחים אינם נותנים ביטחון, הקטיושות והטילים ארוכי הטווח הבהירו זאת היטב. "פתאום אנו מבינים שנושא שטח והגבול, הינם סימן שאלה. עתיד המדינה הוא ביצירת יותר מקומות עבודה לתושבי המדינה מכל הלאומים וגם לארצות העבריות שכנינו, אשר גם להם אין נפט. עלינו ליצור מפה רחבת גבולות ולהתעסק יותר באוכלוסיות ופחות בשאלת גבולות המדינות וההסטוריות העקובות מדם. לחנך ליצירה ועבודה. כאשר יווצרו מקומות עבודה, תשגשג התעשיה והכלכלה תתייצב בכל האזור יבוא גם השקט", אמר ורטהימר.
התערוכה במוזיאון לצילום בתל חי מתעסקת בשאלות: מהם גבולות המדינה? מה איכויותיה ומה גודלה? כיצד השפיעו צילומי הגבול והמרחב על קיבוע התודעה הציבורית ביחס לגבולות המדינה?
בתערוכה 100 צילומים של צלמים ידועים שפעלו ופועלים בארץ (דוד רובינגר, ורנר בראון, בנו רותנברג, פטר מירום, מרלי שמיר, זולטן קלוגר, דוד חריס, מיכה בר-עם ועמירם ערב. משתתפים בה גם מספר אמנים עכשוויים שעוסקים בנוף הארצישראלי באופן ביקורתי: גלעד אופיר, גל וינשטיין, יגאל שם-טוב, אורי גרשט, יוסף כהן, עדי בן-חורין ומירוות איסע, מירב הימן, שרון אליאסי ויעקב ישראל). הצילומים התפרסמו בישראל לאורך השנים 2006-1945.
מקומו של המוזיאון לצילום על גבולה הצפוני של מדינת ישראל, שהיה האזור הקשה ביותר שנפגע במלחמה, הינו סמלי ביחס לצילומי הגבולות המוצגים בתערוכה.
מחקרה של ד"ר רות אורן, שאצרה נעמה חייקין, הינו הבסיס לתערוכה חשובה זו, הדנה בשניות שמאפיינת את השיח היהודי-ציוני על אודות ארץ-ישראל, איכותה, גודלה וגבולותיה, המגולמת בתצלומי הנוף של התקופה. כך, התערוכה מתפתחת בשני צירים מקבילים: האחד מציג ארץ מיתית, מחוסנת מפגעי הזמן, גדולה וללא גבולות טריטוריאליים, ואילו האחר מציג ארץ ממשית (ריקה וקשה), משתנה (ברוח המודרניות) ומגודרת בגבולות. הדימוי המנטלי של ארץ-ישראל מעצב עד היום את העמדות הפוליטיות של אזרחי ישראל, כפי שלדברי מציגי התערוכה מוכיחה המציאות בארץ. העמדות לגבי גבולותיה של המדינה הם נגזרת של דימוי זה: האם לנגד עיננו עומדת "ארץ ישראל השלמה", ה"תנכית" או "מדינת ישראל", שגבולותיה הן תוצר של הסדרים פוליטיים-מדיניים הפרגמטיים. שני הדימויים נוכחים בתצלומי הנוף של התקופה ומלמדים שסוגיות אלו ליוו את המדינה מראשיתה. הצילומים, לדבריהם, היו גורם דומיננטי בעיצוב התודעה הציבורית של העם בנוגע למרחב המחיה הלאומי.
מאחר שחלק גדול מצלמי העבר נותנים ביטוי חזותי למושגים תרבותיים שהצלמים העכשוויים בוחנים באופן ביקורתי כגון "הפרחת השממה", "הארץ הגדולה", "העמק", הצגתם המשותפת מרחיבה את השיח המצולם, הן זה של העבר והן של ההווה, על אודות הנוף הארצישראלי ומשמעותו.
