במעמד מבקר המדינה: חלוקת אותות אומ"ץ

נימוקי הבחירה:

חבר הכנסת מיכאל (מיקי) איתן מכהן בכנסת ברציפות מאז בחירות 1984. במהלך השנים מילא שורה ארוכה של תפקידים בוועדות הכנסת, ואף שימש שנתיים כשר המדע והטכנולוגיה בממשלת בנימין נתניהו. בכנסת השש-עשרה כיהן כראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהפכה ביוזמתו לוועדה לחקר השחיתות הציבורית (אך הפסיקה את פעילותה עקב סיום שלא במועד של כהונת הכנסת החמש-עשרה), וכן הוא ראש ועדת המשנה לאינטרנט ולטכנולוגיית המידע, שאת הקמתה יזם עוד בכנסת הארבע-עשרה.

מי שעוקב אחרי פעילותו בכנסת ומחוצה לה ואחר התבטאויותיו, הנושאות תמיד חותם של ערכיות ויושרה עמוקה, לא יתקשה להצדיק את התואר שהודבק לאיתן: "לוחם פרלמנטרי מהשורה הראשונה". עמותת אומ"ץ, ולפניה עמותת אמיתי, היו שותפות למהלכיו של איתן לשיפור תפקוד הכנסת וחבריה: ביטול ההיתר לעיסוק נוסף; קביעת ועדות ציבוריות לעניין תנאי השכר של חברי הכנסת; השעיית חברי כנסת שנגדם הוגשו כתבי אישום.

מיכאל איתן מוביל כבר שנים את המאבק הפרלמנטרי להפרדת ההון משלטון. הוא יזם חקיקה בעניין, ומאז פעל ללא לאות ליישומה. במסגרת מאבקו בשחיתות, יצא לא פעם בהאשמות גם נגד בכירי מפלגתו, מפלגת הליכוד. שמו נקשר גם למאבקים ציבוריים רבים, בהם המאבק נגד הזרמות כספים לסקטורים מועדפים. ראוי לציין כאן כי איתן הוא שהוביל את הדרישה לחקירת עמותות ברק. בשנים האחרונות הוא פועל לקידום טכנולוגיית המידע והאינטרנט, שלדעתו פותחת צוהר ליישום אמיתי של הגשמת זכותו של האזרח למידע ולבקרה, כאחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה.

על התמדתו ונחישותו במאבק להפרדת ההון משלטון, על מלחמתו חסרת הפשרות כנגד השחיתות הכספית בפוליטיקה ועל מאמציו לשלב את אזרחי המדינה בתהליכי החקיקה והבקרה על הרשות המבצעת, תוך שימוש בטכנולוגיות מידע מתקדמות, החליטה ועדת האות, פה אחד, להעניק לחבר הכנסת מיכאל איתן את "אות המופת" של עמותת אומ"ץ לשנת 2006.

נימוקי הבחירה:

לאחרונה נבחר עדי אלדר לקדנציה נוספת בת חמש שנים כיושב-ראש מרכז השלטון המקומי. בבחירה זו חזרו וביטאו ראשי הרשויות המקומיות את אמונם בכישורים, ביושר וביושרה של האיש שעמד בראש המרכז בחמש השנים האחרונות. לא בכדי בחרו בו תושבי כרמיאל שוב ושוב, מאז 1989, לשמש כראש עירייתם.

בשנות פעילותו הציבורית מילא עדי שורה ארוכה של תפקידים. בין היתר, היה חבר בדירקטוריון מפעל הפיס; במועצה הארצית לתכנון ובניה; במועצת המנהלים של עמיגור; במועצה הלאומית לצמצום הפערים בחברה ולמלחמה בעוני; במועצה הלאומית לאיכות הסביבה. באלה ובכל שאר תפקידיו, הוא זכה להערכה רבה - גם מצד מתנגדיו הפוליטיים-מפלגתיים - לא רק בשל שיקול דעתו הנבון והמנומק, אלא גם בשל עמדותיו החד-משמעיות בעד מנהל תקין. מבחינה זאת, עדי הוא שמורת טבע ייחודית, מרנינה ולא שגרתית בנוף הלא מחמיא של השלטון המקומי בישראל.

לאחרונה, במהלך המלחמה בגבול הצפון, הפגין עדי אלדר מנהיגות מובהקת בדרך שבה ארגן את ראשי העיריות בצפון להתמודד עם האש שספגו יישוביהם ובקריאתו לטפל באופן מאורגן ומתוכנן בפינוי התושבים למרכז ודרום הארץ. קריאתו הנרגשת לראש הממשלה ולשר האוצר להשיב לצפון את תקציבי הפנים, החינוך והרווחה לא נפלה על אוזניים ערלות, והיא אמורה להתממש בקרוב, כך יש לקוות.

על פעילותו המוניציפלית היעילה והמלכדת בתקופת המלחמה האחרונה בצפון; על מעורבותו בקידום נורמות של מנהל תקין ומלחמה בשחיתות בשלטון המקומי; על היותו מתריע בשער, במשך כל השנים, על הפגיעה הנמשכת בשכבות החלשות, החליטה ועדת האות, פה אחד, להעניק לעדי אלדר את "אות אומץ" לשנת 2006.

נימוקי הבחירה:

"ארץ נהדרת" מלכתחילה לא חתרה להיות תוכנית ביקורתית. היא נועדה בסך-הכל למלא משבצת בידור שבועית בערוץ השני. בדיעבד ולאורך זמן, ציבור הצופים החל להתייחס אליה כאל סאטירה חברתית, אף שלא היה ניתן למצוא בה אמירות בוטות וביקורתיות, שהן נשמת אפה של הסאטירה.

סאטירה היא סוג מיוחד של הומור. היא אמורה לעצבן, להרגיז, ולעיתים גם אפילו לא להצחיק. מבחינה זאת, קשה להגדיר את "ארץ נהדרת" כסאטירה קלאסית. אך שצפה בחיקויים הבלתי-נשכחים של שלל הדמויות הפוליטיות שהוצגו בתוכנית מאז שעלתה לשידור בשנת 2003, לא יכול שלא להתרשם מהחוט המקשר בין כולם: לגלוגם של עורכי ושחקני התוכנית על זחיחות הדעת ושביעות הרצון העצמית של פוליטיקאים, גנרלים ואנשי ממסד אחרים. מסר עקיף שכזה, שטמונה בו ביקורת על מערכות השלטון, יש בכוחו להשפיע. לא בכדי קשה לחשוב על איש ציבור רציני שישמח ל"השתפד" בידיהם המנוסות והחכמות של עורכי ומגישי התוכנית.

מישהו אמר פעם שמדינת ישראל היא היחידה בעולם שבה משדרי החדשות עומדים בראש מדרג הרייטינג. "ארץ נהדרת" עמדה בתחרות מול התוכניות הרציניות ושברה עוד ועוד שיאי רייטינג. היא נחשבת כיום לאחת מתוכניות הטלוויזיה המשפיעות ביותר. בשיקוף יחסו הציני של האזרח למנהיגיו, היא תורמת לעיצוב ביקורתי של דעת הקהל. כתבות השטח של התוכנית, לרבות קטעי הסאטירה של "גוטי מורצה ישראל" ותוכנית "הבידור" בתקופת המלחמה בצפון, נוגעות בתופעות רגישות, חלקן גם כואבות, בחברה הישראלית. מכאן כוחה ועוצמתה של התוכנית.

ועדת האות סבורה כי "ארץ נהדרת" מהווה תרומה ונדבך לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת ולריסון מסוים של יצרים שלטוניים בקרב הנהגת המדינה. לכן, ועדת האות גאה, פה אחד, להעניק את "אות אומ"ץ" לשנת 2006 ליוצרים, המפיקים, השחקנים, ולכל מי שמעורב בהכנת התוכנית המקסימה הזאת.

נימוקי הבחירה:

מבחן אמינותם המקצועית של אנשי התקשורת הכתובה והאלקטרונית בכל הנוגע למלחמת לבנון השנייה נסמך לא רק על אופן כיסוי המערכה בחזית, אלא גם, ואולי בעיקר, על אופן סיקור המחדלים הרבים בטיפול בתושבים שבעורף, שהבירוקרטיה השלטונית האטומה התעמרה בהם לפעמים לא פחות משעשה החיזבאללה באלפי הקטיושות שירה עליהם.

גבי גזית, מנחה התוכנית "הכל דיבורים" ברשת ב' של "קול ישראל", עמד במבחן הכפול בהצלחה מרבית. הוא לא התעטף באצטלה של פרשן מטעם, ועם זאת הצליח להגיש למאזיניו את קולות המלחמה בלי לשלהבם בניצחונות מדומים. הוא לא היה במקלטים עצמם, אבל השכיל כדרכו להיאבק בתוכניתו למען אלה שמחוסר ברירה נותרו בהם: הקשישים, הנכים, העולים החדשים.

לא כולם אוהדים את סגנונו הציני נעדר החנופה, חוסר סבלנותו, לשונו החדה ואת האופן שבו הוא דוחק את מרואייניו לקרן זווית כדי להכריעם. אבל, לזכותו של גזית ייאמר שהוא מנהל בתוכניתו מאבק נחוש בעוולות חברתיות שנגרמות לאזרח הקטן על-ידי מוסדות המדינה, השלטון המקומי וגופים ציבוריים ופרטיים. הוא משמש פה לילדים נכים, לפצועי תאונות, לנפגעות תקיפה מינית, לקשישים עריריים ולכלל בני השכבות החלשות. מעולם לא התעייף מלהתריע, לבקר, להגיש כתבי אישום משלו נגד אישים ומוסדות.

תוכנית הרדיו של גבי גזית הבקיעה חומות של בירוקרטיה, דרבנה תחיקה לצמצום הפגיעה באלה שבשולי החברה, הובילה לפתיחתן של חקירות ובדיקות מטעם גופי אכיפת החוק, ובעיקר הצליחה לשנות מציאות עגומה בשורה של תחומים. לא בכדי בחר הנשיא המנוח עזר ויצמן להעניק לגזית, לפני כחצי תריסר שנים, אות הוקרה בשל פעילותו למען קידום נגישות נכים למוסדות ציבוריים, פעילות שהביאה לשינוי החוק הקיים.

על היותו עיתונאי למופת, חף מרדיפת כבוד; על היותו דובר אמיץ של חסרי הישע; ועל מאבקו העיקש למיצוי הדין עם עבריינים הפוגעים בחלשים ומוגבלים, החליטה ועדת האות, פה אחד, להעניק את "אות אומ"ץ" לשנת 2006 לגבי גזית.

נימוקי הבחירה:

השחיתות הציבורית, שהגיעה בשנים האחרונות לממדים ענקיים ומצאה את ביטויה בדירוגה של ישראל במקום גבוה במדד המדינות המושחתות, מעוררת דאגה גוברת בקרב אזרחי המדינה. גופי אכיפת החוק לא נערכו כראוי להתמודד עם תחכומם של עברייני הצווארון הלבן ועורכי דינם. חקירות רבות עלו על שרטון, עיקרון השיוויון בפני החוק נשחק, ובגופי אכיפת החוק ובמערכת המשפט התגלו ליקויים מדאיגים.

לפני שנה בקעה במפתיע קרן אור בקצה מנהרת השחיתות החשוכה. מבקר המדינה החדש, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, מיאן לצעוד במסלול שהתוו לו קודמיו והצהיר על עידן חדש: מבקר מדינה שאינו נובח, אלא נושך. הוא לא הסתפק בדוח שנתי רצוף שמות אנונימיים והחליט לפרסם דוחות מיידיים על פרשות שחיתות ופגיעות במנהל התקין, דוחות שבהם הוזכרו שמות המעורבים. אישי ציבור רבים נחקרו במשרדו, ונגד כמה מהם נפתחה מאוחר יותר חקירת משטרה.

התנופה הרבה בפעילות המבקר התאפשרה בזכות אגף חדש שהוקם במשרדו: האגף למלחמה בשחיתות. את המהלך הוביל ניצב בדימוס יעקב בורובסקי, שנרתם לסייע למבקר. יורם שבירו, הממונה על האגף, ניצח על גיוסם של משפטנים, רואי חשבון, כלכלנים ובעלי מקצועות אחרים, שהשתלבו במלאכת הקודש של ביעור השחיתות.

אנשי האגף ערכו בשנה החולפת בדיקות רבות בנושאים שעמדו על סדר יומם. קצב עבודתם מעורר הערכה. ממצאי החקירות הונחו על שולחן המבקר ושימשו בסיס לדוחות שחלקם הועברו לבחינתו והכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה. מלאכתם טרם נשלמה, והיא נמשכת ביתר שאת.

על התקווה שהעניקו לאזרחי ישראל שניתן להבריא את המדינה מחולי השחיתות; על אמונתם שניתן להנחיל נורמות של מנהל תקין; על הישגיהם המקצועיים הרבים והמרשימים, החליטה ועדת האות, פה אחד, להעניק את "אות אומ"ץ" לשנת 2006 לאגף למלחמה בשחיתות במשרד מבקר המדינה.

נימוקי הבחירה:

באפילה השוררת בחיינו הפוליטיים, שסממניה הם מוסר ירוד וחוסר יושרה, בלט בשנה החולפת שר בממשלה שבגלל עקרונותיו ויתר מרצונו על כיסאו, ובהמשך אף מצא עצמו מחוץ לכנסת. והוא אינו מתחרט על כך. ד"ר עוזי לנדאו, פוליטיקאי ישראלי מזן נדיר, הוכיח לאורך עשרים שנות כהונתו בכנסת, שבחלקן כיהן גם כשר בממשלה, ניקיון כפיים ודבקות ביעדים האידיאולוגיים שהציב לעצמו. בתפקידים בהם כיהן בממשלה ובכנסת, בהם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ויושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה, סירב להיות חותמת גומי ולא חשש להתעמת עם גורמים שלטוניים כל אימת שחש שטובת הציבור נפגעת.

זמן קצר אחרי שנכנס לתפקידו כשר לביטחון פנים, ד"ר לנדאו הפגין דוגמא אישית ורגישות חברתית כשוויתר על מכונית השרד לטובת מכונית יוקרתית פחות, אופייני לאדם שצניעות היא חלק מאישיותו. במהלך כהונתו בתפקיד זה, בשנות השיא של האינתיפאדה השנייה, תמך אומנם במדיניות של יד קשה כתגובה לטרור הפלשתיני, אך למרות שנתפש כקיצוני בדעותיו, הקפיד שהמשטרה תימנע מפגיעה של חפים מפשע, ובכלל זה גם של אלה שאינם יהודים.

בתפקידו זה הוכיח ד"ר לנדאו שמנהל תקין הוא נר לרגליו. בין היתר, יזם בחינה של האזנות הסתר המשטרתיות, במטרה לצמצם את היקפן ולעגן את חוקיותן, הקפיד שלא להיות מעורב בחקירות משטרה ולא לדווח לנחקרים על תוצאות חקירתם ויצא חוצץ נגד השחיתות הפושה במערכות השלטון. כמו כן, דרש מהמשטרה לא להמליץ בפני הפרקליטות האם להעמיד חשודים לדין, אלא להותיר את ההכרעה הזו בידי הפרקליטות.

על יושרו, צניעותו ודבקותו בעקרונותיו; על מאמציו להנהיג במשטרה נורמות של נוהל תקין; על חתירתו ליצירת מציאות פוליטית אמינה ומוסרית יותר, החליטה ועדת האות, פה אחד, להעניק את "אות אומ"ץ" לשנת 2006 לד"ר עוזי לנדאו.

נימוקי הבחירה:

לפני חודשים ספורים, במהלך תפילת יום שישי בכנסיית הבשורה בנצרת, נכנסה אל הבזיליקה משפחה יהודית: גבר, אשתו, בתם ובנם התינוק. לפתע נשמעו פיצוצים עזים, ועשן היתמר לקומה הראשונה, שם שהו מאות מתפללים. חלקם נזעקו לקומת הקרקע, השתלטו על בני המשפחה והזעיקו את המשטרה. בינתיים, השמועה בדבר האירוע פשטה ברחבי העיר ולוותה בשמועה שכביכול הושלכו רימוני יד. אלפי אזרחים עשו את דרכם לכנסייה, נחושים לעשות שפטים בבני המשפחה על ניסיונם לפגוע במבנה הכנסייה ובמתפללים.

האאוירה בעיר, שבה גרים במרקם רגיש נוצרים ומוסלמים בשכונת לעיר היהודית נצרת-עלית, התלהטה. כפסע היה בין בלימת האירוע לבין פריצת מהומות שעלולות בהמשך להתפשט ברחבי הארץ ולהוביל למלחמת דמים בין העדות. היה צורך לפועל מיידית להרגעת הרוחות. את המלאכה הזאת נטלו על עצמם כמה גורמים בנצרת, בהם ראש העיריה - שנעזר בסגנו ובחברי מועצת העיר - הבישוף הלטיני, הבישוף הקתולי, ראשי העדה המוסלמית, מפקד משטרת נצרת ושוטרי התחנה. כל האנשים שהוזכרו לעיל סיכנו את חייהם כשהתייצבו מול הקהל הנסער, שהחל להשליך אבנים כבדות לעבר החדר בכנסייה שבו שהו בני המשפחה המבוהלים.

משטרת ישראל הזרימה כוחות גדולים לאזור האירוע. על השוטרים הוטלה משימה משולבת: מניעת פגיעה במשפחה הנצורה בכנסייה, הגנה על המתחם וטיפול בגילויי האלימות. במהלך האירוע ניסו חלק מהמתפרעים לכלות את זעמם בשטורים ובציוד המשטרתי, כדי להכשיל את פעולות ההגנה על המשפחה הנצורה. רק הודות לשיתוף פעולה מהיר ויעיל בין המשטרה לבין נכבדי הדת ופרנסי העיר חולצו בני המשפחה בשלום מהמתחם, וההפגנה פוזרה. כעבור שעות ספורות נרגעו הרוחות, והעיר שבה בהדרגה לחיי השגרה.

על התושיה הרבה שהפגינו בבלימת המהומות בנצרת; על שסיכנו נפשם להציל את חיי המשפחה היהודית התמהונית שהציתה את התבערה בעיר מסיבות סוציאליות; ועל המאמץ להחזיר את החיים בעיר למסלול תקין, החליטה ועדת האות, פה אחד, להעניק את "אות אומ"ץ" לשנת 2006 לפרנסי העיר, נכבדי הדת ומשטרת נצרת.

נימוקי הבחירה:

בשעתו, בניסוח מטרות העמותה, הדגשנו את מחויבותנו למאבק בעוולות חברתיות. במשבצת זו מוענק היום "אות אומ"ץ" לרותי סיני. מי שקורא את כתבותיה בעיתון הארץ, יסכים ודאי שרותי היא מחלוצות העיתונות החברתית בארץ. הישגיה אינם נמדדים רק במספר הרב של כתבות שפרסמה, אלא גם בהשפעתם הכמעט-מיידית, אם כי לא תמיד מספקת, על מקבלי ההחלטות.

כך, למשל, כתבותיה על תופעת העובדים הזרים, במיוחד על ניצולם המחפיר על-ידי מעסיקיהם הישראלים ועל השחיתות השלטונית שהצמיחה את העוול הזה. לצד דיון בהיבטיה הפרוצדורליים של התופעה, רותי התמקדה בצדדיה האנושיים: סבלם של ילדי העובדים, חרפת המשפחות, ניצולם הציני של אנשים הרעבים לפרנסה ויראים מגירוש לארצותיהם. כתיבתה תרמה למאבק להטבת תנאי שהותם ותנאי העסקתם בארץ, ובראש ובראשונה להחלטה להעניק מעמד של קבע לחלק מילדי העובדים הזרים.

בשנתיים האחרונות מתמקדת רותי בסיקור תופעת העובדים העניים. כתבותיה על צורת ההעסקה הידועה כ"העסקה פוגענית", בהן החשיפה שבסופרפארם נאלצות הקופאיות לעבוד משמרת שלמה בעמידה, יצרו הד ציבורי ותרמו לצמצום התופעה. במקביל, רותי מתעדת את ניצול עובדי הקבלן, בעיקר בענפי הניקיון והשמירה, וכן את עצימת העין של משרדי הממשלה, המאפשרת את קיום התופעה הזאת, הגובלת כמעט בעבדות. בימים אלה הודיע החשב הכללי על עריכת ביקורת מקיפה של כל התקשרויות משרדי הממשלה עם ספקי השירותים האלה.

רותי סיני היא כתבת שטח מעולה. לפני כמה חודשים העתיקה לזמן מה את מגוריה לירוחם כדי לסקר משם את מערכת הבחירות. במלחמה האחרונה, היתה בין ראשוני העיתונאים שהגיעו לצפון, ומשם סיקרה את "מלחמת העורף". כתבותיה מתקופה זו עוסקות בגלריה אנושית של זקנים, עניים, עולים ונכים. איתם ישבה במקלטים, ואותם ראיינה על מצוקותיהם. כתבותיה חושפות ממשלה שהפקירה, לדעתה, את העורף. לדבריה, בחזית החברתית נחלנו תבוסה מחפירה.

על היותה חלוצה ומובילה בתחום הכתיבה העיתונאית-חברתית, על היותה פה לעובדים הזרים בישראל, על מאבקה למען צדק חברתי ומניעת התעללות בחלשי החברה, החליטה ועדת האות, פה אחד, להעניק לרותי סיני את "אות אומ"ץ" לשנת 2006.

נימוקי הבחירה:

השר אופיר פז-פינס זכה ב"אות אמיתי" למנהל תקין ולטוהר המידות לשנת 1997. הצגתו כחתן האות לשנת 2006 מטעם עמותת אומ"ץ, ממשיכתה הרוחנית של עמותת אמיתי, היא הוכחה לכך שכבר לפני עשור שנים ידענו לבחור באיש הנכון.

בעשור האחרון המשיך אופיר להציב רף גבוה של דוגמה אישית לפוליטיקאי בעל עמדה עצמאית וברורה, המנווט דרכיו בינות שדות המוקשים במפלגה ובממשל. עד כה עשה זאת ביושר, בהגינות, בחן רב, ומבלי שיוכתם בשום רבב. יתרה מכך, בתקופה הקצרה שבה שימש כשר הפנים בממשלת ישראל, פעל בנחרצות לקידומו של מהלך גדול שנועד לנקות את האורוות בכל רבדי השלטון המקומי.

חרף הלחצים שהופעלו עליו, הוא לא סר ימינה או שמאלה, והיה נחוש להילחם בתופעות מושחתות של מינויים פוליטיים. הוא אף יצא חוצץ נגד התופעה הפסולה של מתן הנחות כספיות לנבחרי ציבור ברמה המוניציפלית. צר לנו על כך שתקופת כהונתו במשרד היתה קצרה מכדי שתאפשר לו לממש את הרפורמות ארוכות הטווח שאותן תכנן לבצע מתוקף תפקידו.

לאחרונה, במהלך המלחמה בגבול הצפון, ראינו פעם נוספת את אופיר במיטבו. הוא היה השר הראשון שהעז למתוח ביקורת על דרך ניהול המלחמה, והראשון שתבע הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אחד העיתונאים הדביק לו את הכינוי "מוסקיטר" לאחר שאופיר הכריז כי כשכל תושבי הצפון ייצאו מהמקלטים, יגיע תורם של שרים מסוימים להיכנס לשם במקומם, מאימת שבט הביקורת על תפקודם הלקוי.

על פעילותו הציבורית רבת השנים, ובעיקר על ביטוייה בימי המלחמה האחרונה; על מחויבותו המוצהרת למנהל תקין ולשקיפות שלטונית מלאה; על נחישותו להילחם בתופעות שחיתות ציבורית ולפעול להגברת אכיפת הדין, החליטה ועדת האות, פה אחד, להעניק את "אות אומ"ץ" לשנת 2006 לשר אופיר פז-פינס.