צעד היסטורי במשפט הפלילי במדינת ישראל: "הלכת קינזי" שנקבעה בשנת 1976 בוטלה (א', 8.10.06) על-ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בהרכב מיוחד בן שבעה שופטים.

פסק הדין אשר ביטל את הלכת קינזי נקבע במסגרת עתירה שהגישה המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שפעל לפי הלכת קינזי ומנע את עדותו של שותף לעבירה שמשפטו מתנהל - דבר שגרם לשיבושים קשים בהתנהלות המשפט ולעיכובים ממושכים.

מהי הלכת קינזי?

בשנת 1976 קבע בית המשפט העליון מפי השופט עציוני את "הלכת קינזי". על-פי הלכה זו לא ניתן לזמן לעדות שותף לעבירה שמשפטו עדיין מתנהל וטרם נגזר דינו במשפטו של חברו.

הטעם להלכה זו היה בעיקרו החשש לפיו שותף לעבירה יעיד נגד שותפו וזאת בציפיה לקבלת תמורה כלשהי בדמות המתקת דינו, או שיעדיף להשחיר בעדותו את פניו של חברו. כמו כן, עלה החשש מפני הפללה עצמית של העד שהינו גם נאשם.

אולם, ברבות השנים הלכה זו נוצלה לרעה בידי נאשמים. נאשמים המרצים עונשי מאסר בשל תיקים אחרים לא הזדרזו לסיים את משפטם ומשום היותם עדים מרכזיים בפרשות נוספות נוצרו עיכובים והכבדות על ההליכים הפליליים בתיקים רבים.

הפרקליטות: לבטל את הלכת קינזי

לפני כשנה עתרה פרקליטות מחוז ירושלים (8.12.05) לבג"צ בדרישה לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לפיה נאסר על התביעה לזמן עד, שהינו שותף לעבירה, בשעה שמשפטו טרם הסתיים, זאת בהסתמך על "הלכת קינזי".

הפרקליטות ביקשה להורות על ביטולה המיידי של ההלכה ולאפשר לבית המשפט להפעיל שיקול דעת בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו.

בעתירתה טענה הפרקליטות, כי יישומה של "הלכת קינזי" על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כמו במקרים רבים אחרים, כופה "בחירה בין שתי רעות" - האחת היא מעצרם של החשודים עד לסיום המשפט של העד והשניה היא שחרורם של הנאשמים בעבירה של רצח, דבר שיוצר סכנה לשלום הציבור.

לטענת הפרקליטות, "הלכת קינזי אינה תואמת עוד את האקלים המשפטי בישראל, הן החקיקתי והן ההלכתי, מנוגדת לכלל הבסיס בדיני הראיות, לפיה 'הכול כשרים להעיד', גורמת להימשכות משפטים, לעיתים אף למשך שנים, שהייה ממושכת של עצורים במעצר, מחיקת אישומים חמורים על-ידי התביעה מחשש לשחרור נאשמים, ויתור על עדים חיוניים ועריכת הסדרי טיעון מקלים".

השופט לוי: שוב אין הצדק ל'הלכת קינזי'

בפסק דינו של בג"צ המשתרע על פני 81 עמודים סברו כל השופטים, כי באופן עקרוני "הלכת קינזי" אינה תואמת עוד את השינויים שהתחוללו במשפט הפלילי, אולם, בין חברי ההרכב התעוררה מחלוקת בשאלה כמה גורף יהיה ביטולה של ההלכה.

השופט אדמונד לוי, שהינו בעל אג'נדה פרו-תביעתית, היה הנחרץ ביותר בדבר הצורך בביטולה המוחלט והגורף של הלכת קינזי ושליחתה אל דפי ההיסטוריה.

"שוב אין הצדק לקיומה של הלכת קינזי, ראשית, משום שהנסיבות ששררו בעת שנפסקה השתנו ללא הכר, ושנית, הואיל ולרשות בית המשפט עומדים כיום כלים שיש בהם... כדי לאפשר לו להגיע לחקר האמת", כותב לוי.

השופט לוי מגיע למסקנה הנחרצת הבאה: "אני מציע לקבוע כי ההלכה הקיימת, לפיה אין מעידים שותף לעבירה העומד לדין בכתב אישום נפרד עד לתום משפטו, אשר מקורה בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 194/75, שוב אינה תקפה ועל כן אין נוהגים עוד על פיה".

פרוקצ'יה: להותיר שיקול דעת לבית המשפט

השופטת אילה פרוקצ'יה תמכה אף היא בביטול ההלכה, אך עם זאת הדגישה, כי בבסיסה של ההלכה עומדים מספר עקרונות יסוד חשובים ביותר המגנים בין היתר על האינטרס הציבורי להליך המברר את האמת; זכות הנאשם להליך הוגן וכן הרצון להימנע מהפללה עצמית.

היות שכך, סברה פרוקצ'יה, כי יש לבטל את ההלכה הקיימת, אולם יש לקבוע, כי "הילכת קינזי מעתה תהיה בבחינת חריג לכלל, והיא תוחל במשורה במקרים מיוחדים שבהם יתרונות ההלכה מכריעים את חסרונותיה, ובהינתן הנסיבות והנתונים המיוחדים של הענין".

ביניש: ניתן ליישם את קינזי במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים

הנשיאה הנכנסת, דורית ביניש הציעה דעת ביניים בין גישותיהם של השופטים לוי ופרוקצ'יה - עמדת ביניים שזכתה להתקבל כדעת הרוב.

ביניש כותבת בפסק הדין, כי "הגיעה העת לביטולו של כלל הפרקטיקה שגובש בהלכת קינזי". עם זאת, קובעת ביניש, כי ניתן יהיה ליישם את הלכת קינזי במקרים חריגים ביותר, בהם בית המשפט יצטרך לנמק מדוע הוא מסרב לזמן לעדות שותף לעבירה במשפטו של חברו.

"שיקול הדעת המסור לבית המשפט לדחות את שמיעת ההליכים בעילה של המתנה לסיום משפטו של עֵד, יופעל בצמצום מירבי במקרים יוצאי דופן בלבד ומטעמים מיוחדים שבית המשפט ינמק", כותבת ביניש בפסק דין היסטורי שבשנים הקרובות עוד יילמד בהרחבה בפקולטות למשפטים.

לשכת עורכי הדין: "ביטול ההלכה יפגע בזכויות נאשמים"

לשכת עורכי הדין שהיתה בין המשיבות לעתירה לביטול הלכת קינזי, מוסרת בתגובה להחלטת בג"צ, כי "ההחלטה פוגעת בזכויות נאשמים להליך הוגן ומצטרפת בכך לשורה של פגיעות המצמצמות זכויות נאשמים להילחם על חפותם בבתי המשפט בישראל".

עוד נמסר מהלשכה, כי "לדעת הלשכה, על מזבח היעילות, לכאורה, ושמירה על שלום הציבור, ביטל, למעשה, בית המשפט העליון החלטה שהוא עצמו נתן משיקולים הפוכים. תוקפם של שיקולים אלה לא התערער עם השנים, נהפוך הוא".

לדברי יו"ר הפורום הפלילי של הלשכה, עו"ד רחל תורן, הדרך לשנות הלכה, שהפכה עם השנים לאבן יסוד בזכויות נאשמים, הינה באמצעות חקיקה. "כאן, שני ניסיונות של משרד המשפטים לבטל ההלכה באמצעות תיקון החוק, כשלו, ולא בכדי. בית המשפט העליון, בשבתו כבג"צ, היה צריך להותיר ענין זה, אם בכלל, למחוקק", אומרת תורן.