נפרדים לשלום מהצלוליטיס?

מומחים בתחום שהגיבו למחקר אמרו, כי הוא בעל פוטנציאל אך יש לזכור כי מדובר במחקר קטן מאוד, 10 נשים, ולא נעשה בו מעקב לאורך תקופה ארוכה מספיק. לכן לא ברור אם הנתונים אכן יימשכו לאורך זמן.

מנתוני המחקר אפשר לראות, כי אכן מדובר בסוג חדש של טיפול אך עדיין נדרשים מחקרים נוספים שיתמכו בו. בין האפשרויות האחרות להפחתת מראה הצלוליטיס ישנם טיפולי עור מקומיים, טיפולי לייזר, זריקות של חומרים אחרים ומסג'ים.

מה השלב הבא?

ד"ר דאגום מתכנן כעת לערוך מחקר מקיף יותר וכן ניסויים עם כמויות שונות של קולגנז. הוא לא יכול היה להעריך את עלות הטיפולים נכון לרגע זה. והוא מקווה כי יהיו זמינים בשנים הבאות.

הסיבה לצלוליטיס לא ברורה. תאוריה אחת לגבי הדרך שבה נוצר הצלוליטיס מבוססת על הרעיון כי השכבה של הרקמה החיבורית תחת העור פועלת באופן שונה אצל גברים ונשים. אצל נשים, השכבה מאפשרת לשומן לבלוט ממנה.

עם הזמן, השכבה הקיימת בירכיים ובישבן נחלשת ומצטלקת יותר מאשר אצל הגברים, מה שמתבטא במראה לא סדיר של העור. באזורים עם צלקות, נוצרות מעין 'בקעות', ובאזורים של בליטות שומן, גבעות. התוצאה היא מראה מכוער של גומות.

הקולגנז, כאשר הוא מוזרק, 'שובר' את האזורים של הרקמות המצולקות המכילות את השומן וגורמות למראה הגומות. הוא כנראה גם הורס חלק מרקמות השומן, גורם להן לבלוט פחות, ומסייע אפילו ליישר את ה'גבעות' והעמקים' כדי לשקם ולהחזיר את המתאר הנורמלי.

ממוצע הגילאים של עשר הנשים שלקחו חלק במחקר היה 41 ולכולם היה BMI (אינדקס מסת הגוף) ממוצע של 28.

הנשים במחקר דיווחו על חבורות רבות בשבוע שלאחר הזריקות. הרופאים ייעצו להן לא להרים משאות כבדים ולא לעסוק בפעילות מאומצת למשך מספר שבועות. תופעות לוואי אחרות כללו חבורות ונפיחות באזור ההזרקות.

יצרן הקולגנז סיפק את החומרים למחקר והאוניברסיטה מימנה אותו.

ד"ר דאגום הזריק קולגנז חמש פעמים בדפוס עיגולי בקצה האחורי של הירך, האזור שבדרך כלל מושפע ביותר מהצלוליטיס. צילומים נלקחו לפני ולאחר ההליך, והחוקרים העריכו את מידת השיפור של הצלוליטיס במספר נקודות זמן לאחר הזריקות.

בתוך יום, נראתה ירידה של 77% בהופעת הצלוליטיס אצל הנשים, ולאחר חודש נראתה ירידה של 89%. המעקב אחר הנשים הסתיים לאחר שישה חודשים ולכן החוקרים עדיין אינם יודעים מה צריכה להיות תדירות הטיפולים.