בית המשפט העליון ביטל (ב', 16.10.06) החלטה של בית המשפט המחוזי, שפסקה לטובת נפגע תאונת דרכים 150 אלף שקלים עבור קבלת שירותי מין בתשלום. השופט אליעזר ריבלין שישב בהרכב כתב בפסק דינו, כי "אין להכיר בשימוש בשירותיה של זונה כ'פיצוי' לניזוק".

הנשיא (בדימ.) אהרן ברק שישב אף הוא בהרכב, כאחד מפסקי דינו האחרונים, הסכים להחלטתו של ריבלין בדבר ביטול הפיצוי בגין שימוש בשירותי ליווי, ואולם ברק סבר כי ביטול הפיצוי צריך להיעשות מאחר ש"לא עלה בידי המערער להוכיח כנדרש... את ההכרח בהיזקקות לשירותי ליווי", ולא מהטעם העקרוני לפיו אין להכיר בעלות של שירותי ליווי כראש נזק בר-פיצוי.

הפרשה החלה כאשר י', בן ה-31, נפצע בשנת 1988 בתאונת דרכים. בעקבות התאונה, נקבעה לו נכות רפואית משוקללת של 83%. בין השאר נקבעה לו 70% נכות נפשית, 10% נכות בתחום האורולוגיה, וכן 10% נכות בגין הפרעות בתחום המיני על-רקע נפשי, וזאת עקב הפרעה בזיקפה על-רקע נפשי.

השופטת ד"ר דרורה פלפל, מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבעה (26.10.04) כי חברות הביטוח מגדל ואבנר יפצו את י' בסכום כולל של 5.5 מיליון שקלים. בין היתר קבעה פלפל, כי י' יקבל 100 אלף שקלים עבור תרופות וטיפולים לשיפור תפקודו המיני וכן פיצוי של 150 אלף שקל למימון שירותי זנות.

חברות הביטוח וי' עצמו ערערו על סכום הפיצויים שנקבע בבית המשפט המחוזי בת"א, לבית המשפט העליון.

המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין, שכתב את פסק הדין העיקרי דן בארוכה בסוגיה העקרונית של מתן פיצויים עבור שירותי מין בתשלום.

תחילה קבע ריבלין, כי במקרה הספציפי שנדון בפני בית המשפט לא הוכח כי הנפגע אכן זקוק לשירותי מין בתשלום. ריבלין ציין כי בא-כוחו של י' טען בפני בית המשפט, כי למרות שהוא מקיים קשרים עם בנות זוג הוא מסוגל לקיים יחסי מין רק עם נערות ליווי. "התרשמותי היא, כי טענה זו לא הוכחה ולא הובהרה כדבעי. לא נהיר מה עומד ביסוד המניעות הנטענת, מבחינת המערער, לקיים יחסי-מין עם בנות-זוגו", כתב ריבלין.

לאחר מכן נפנה ריבלין להתיחס לסוגיה העקרונית של הכרה במתן פיצוי לנפגע עבור שירותי מין בתשלום. בהקשר זה קבע ריבלין, כי אף שהפיצוי בדיני הנזיקין נועד להשיב את המצב לקדמותו, אין לפעול לפי עיקרון זה כאשר הדבר כרוך "בפלילים, בניצול או בפגיעה בזכויות יסוד של אדם אחר", שכן אז "עשוי עיקרון השבת המצב לקדמותו לסגת מפני תקנת הציבור".

ריבלין התיחס בפסק דינו לשאלה המוסרית והחברתית הקשורה בסוגיה זו. "יש הרואים בנערות הליווי קרבנות כפייה, אחרים טוענים שיש מהן שבוחרות בחירה מושכלת בדרך זו להתפרנס. השאלות הקשות לגבי הזנות לא ייפתרו כמובן כאן, ואולם עלינו לתת את הדעת שהדין הפלילי בישראל משקף עמדה שלילית כלפי העיסוק בזנות", כתב השופט.

עוד הוסיף ריבלין וכתב, כי "אין מקום לכך שבית המשפט יפסוק פיצוי שתכליתו מימון שירותי ליווי... בהתחשב בדין הישראלי ובמציאות הישראלית, אין להכיר בשימוש בשירותיה של זונה כ'פיצוי' לניזוק".

הנשיאה ביניש הצטרפה לפסק דינו של ריבלין במלואו, זאת לעומת הנשיא (בדימ.) ברק שהצטרף לשורה התחתונה של פסק הדין הספציפי, אך סבר שהסוגיה העקרונית צריכה להישאר ב"צריך עיון".