בגזר הדין דוחה השופט את טענות בא-כוחו של הנאשם, עו"ד שיינמן, כאילו אובדן זמני של אוריאנטציה הוא שהוביל לתאונה. כותב השופט:

"נסיבות התאונה הן חמורות. פירוטן בא לביטוי בכתב האישום, בעובדותיו הודה הנאשם. רשלנות הנאשם אינה תולדה של אובדן אוריאנטציה שכן הנאשם ראה ממרחק את המכוניות המצויות במצב עצירה ולא נקט בכל אמצעי להאט מהירותו ולהגיע אליהם במהירות סבירה, שהיה בה להבטיח עצירתו מאחוריהם, בלא לפגוע ברכב אחרון בטור המכוניות, במצב עצירה. הגדיל רשלנותו בכך שתוך נהיגה במהירות גבוהה ובלתי סבירה לנסיבות, סטה לנתיב משמאלו, סיכן כלי רכב שנסע בו, התישר בנתיב הנסיעה והמשיך במהירות הנסיעה, ללא כל ניסיון בלימה או האטה, למרות שבמרחק נקודת הסטיה מהפיאט, היה יכול להאט מהירותו ואולי אפילו לבלום, בטרם הפגיעה בפיאט. התנהגות זו של הנאשם קיפדה חייהם של שניים, אשר היו בעצירה, בהמתנה לרכבים שלפניהם להתחיל בנסיעה.

למשפחות המנוחים נגרם כאב, סבל וצער ברמה גבוהה ובפועל שום עונש אשר יושת על הנאשם, אינו יכל להקל מן הטרדגיה הנוראה והשלכותיה הקשות, מהלקח יקירהם, שחייהם נקפדו בעודם באיבם. המנוח היה נכדם היחיד של הורי האב והורי האם ומפי ד"ר וקסלר למדתי כי גידלה אותו ביחד עם בעלה, מגיל אפס והמנוח היה כרוך אחריהם לא פחות מאשר הם אחריו, כיוון שחפצו לאפשר לאמו המנוחה, להתפנות לעיסוקיה בעבודה ובספורט ולקידום מעמדה.

יתר על כך, הקטין היה נצר יחיד למשפחת המוצא של אמו המנוחה. אם המנוחה מבקרת בתדירות גבוהה קבר המנוחים, אשר נקברו באוקריאנה ואילו משפחת וקסלר מקיימת טקסי זיכרון חודשיים במקום התאונה".

השופט יצחק גרטי התרשם מעדי האופי שהביא קלגסבלד, ומדבריהם על אופיו, התנהלותו וסיועו לזולת. למרות זאת, הוא החליט לשלוח את קלגסבלד לכלא. השופט איזכר את תמצית דבריהם של עדי האופי (ציטוט):

• צבי זמיר - לשעבר אלוף פיקוד הדרום וראש עמותת תאטרון "גשר", אשר העיד על נכונותו של הנאשם לסייע לעמותה ושחקניה, שלא על-מנת לקבל פרס.

• פרופ' אוריאל רייכמן – מייסד ונשיא המרכז הבינתחומי בהרצליה, אשר העיד על השגיו מרחיקי הלכת של הנאשם בתחום האדקמיה המשפטית, הן כמרצה והן כבעל תואר דוקטור במשפטים וחיבר ספר על ועדות חקירה, הנלמד באוניברסיטה. הוא הדגיש הנורמטיביות הגבוהה של הנאשם שבכל שנות הכרותו היה נכון לסייע לנצרכים שלא על-מנת לקבל תמורה, התנדב לפעילות ציבורית וסייע רבות בתחומים משפטיים שונים.

• ד"ר ליאוניד קרסניאנסקי – רופא אורטופד אשר בעידודו של הנאשם הפך לרופא משלחות ספורט לאולימפיאדה ומצא בנאשם אדם שתמך בו לאורך כל שנות קליטתו בארץ.

• פרופ' אמנון רובינשטיין – שר וחבר כנסת לשעבר אשר הכיר הנאשם מילדותו והאדיר ערכו כאדם וכאיש מקצוע, הן בתחום האקדמיה והן בתחום מקצועו כעו"ד.

• פרופ' אריאל פורת - מכתב עדות האופי של פרופ' אריאל פורת מאוניברסיטת תל אביב, שאף הוא כקודמיו העריך מאוד את הנאשם בתחום המקצועי.

השופט גרטי ציין את התרשמותו מדברי העדים, וכתב: "התרשמותם של כל עדי האופי היתה כי מעורבות הנאשם בתאונה הנדונה, גרמה לו טראומה רגשית ונפשית עד כדי להכריז לפני הרופא "פיזית אני בסדר, נפשית אני לא חי, עדיף היה למות באותה תאונה". עדי האופי האדירו את היושרה והמוסריות הגבוהים של הנאשם ואת הפגיעה שנפגע מהאירוע ותוצאותיו".

עו"ד קלגסבלד, שנאשם בגרימת מותם ברשלנות של יבגניה וארתור וקסלר ז"ל, בחודש אפריל, במהלך תאונה בתל אביב, הודה באשמה המיוחסת לו. בעקבות הודאתו הרשיע אותו בית המשפט בעבירות המיוחסות לו.

בשלב הטיעונים לעונש הפרקליטות ביקשה להטיל עליו עונש מאסר. החוק מאפשר עונש של עד שלוש שנות מאסר בפועל, ובנוסף פיצויים למשפחת הקורבנות ושלילת רישיון הנהיגה.

קלגסבלד ביקש עונש של עבודות שירות לתועלת הציבור והביא לבית המשפט עדי אופי שהעידו לזכותו. המדובר בין היתר בראש המוסד לשעבר צבי זמיר, בחבר הכנסת לשעבר אמנון רובינשטיין ובפרופ' אוריאל רייכמן.

מעל דוכן העדים אמר הפרקליט שחייו הפכו קשים מאז התאונה. "ניסיתי לחיות חיים הגונים ומועילים, אבל הכל ירד לטמיון בגלל חוסר ריכוז. זו לא קלישאה שחיי השתנו לגמרי מאז התאונה. חיי רצופים סבל וייסורים. אבל, אני יודע שהסבל שאני חווה הוא כאין וכאפס לעומת זה של משפחת וקסלר. חשוב לי לא רק לקבל את האחריות המשפטית, אלא את האחריות המוסרית. המשמעות היא שאני מכיר בכך שיש לי חובה לנסות ולכפר על הנעשה. אני מתכוון לפנות למשפחה ולנסות להקל על אסונם, ולפעול בנושא תאונות הדרכים".

קלגסבלד שב וטען כי אינו זוכר מה קרה לפני התאונה ובמהלכה. "אני אפילו לא יודע על מה לייסר את עצמי, איזו טעות עשיתי" - אמר לשופט.

מנגד העידה, מטעם התביעה, ויקטוריה וקסלר, סבתו של ארתור. היא הראתה לשופטים תמונה של הילד ההרוג, סיפרה על "החלל שנפער מאז מותם של יקיריה" וכיצד גידלה את הילד כשאימו היתה עסוקה בפרנסה.

התובע, עו"ד אלי שוורץ, אמר בשלב הטיעונים לעונש כי מדובר ב"רשלנות פושעת ברמה הגבוהה ביותר שתוצאותיה נוראיות". הוא ביקש להעניש את קלגסבלד בעונש מרתיע ולגזור עליו מאסר בפועל. לשאלה מדוע לא הוגש כתב אישום על הריגה השיב כי "קלגסבלד טען כל העת שאינו זוכר דבר מהאירוע ולכן היה קושי רב לגבש את האישום בסעיף ההריגה".

פרקליטו של קלגסבלד, עו"ד דן שיינמן, ביקש מהשופט לקיים "דין צדק" ולשפוט את מרשו כ"אחד האדם ולא כאדם מיוחס". לגבי התאונה, טען, לא ברור את אשר אירע וכנראה מדובר במצב של "חוסר אוריינטציה רגעית, דבר שיכול לקרות לכל אחד, ולכן מדובר ברשלנות מהדרגה הנמוכה". כאמור, בית המשפט לתעבורה קיבל את עמדת התביעה, ושולח את קלגסבלד למאסר בפועל.