הורשע הנער שרצח ואנס את מעיין ספיר

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע נער ברצח הנערה מעיין ספיר, שהיתה אז כבת 15 שנים. על-פי הכרעת הדין, הנער ביצע בנערה אינוס ומעשה סדום ורצח אותה. בית המשפט התיר פרסום שמה של המנוחה, חרף היותה קטינה, וזאת בהסכמת משפחתה והואיל ושמה כבר פורסם בכלי התקשורת. גזר הדין יינתן במועד אחר.

בכתב האישום נטען, כי באחד הבקרים במאי 2005, בעת שהיה הנער כבן 16, הוא יצא לחופשה ממעון נעול "מצפה ים" לביתו ברחובות, וביצע מעשה רצח בכוונה תחילה בקרבנו מעיין ספיר, וזאת כאמור נוסף לאינוסה וביצוע מעשה סדום. גופתה העירומה והחבולה של המנוחה נמצאה במקום חשוך, בחצר בית ספר אורט, המצוי בין ביתה לקניון ברחובות.

במהלך החקירה הוברר, כי הנערה נחנקה למוות. הוכח במשפט שלפני גילוי הגופה, הנאשם נראה על-ידי שלמה קונפורטי ובנו גוהר על ספיר כשהיא שכובה על בטנה ללא תזוזה, על המדרכה, ברחוב גיבורי ישראל הסמוך לבית ספר אורט הנטוש. המראה עורר את חשדם, אך הנאשם הצליח בעורמה להיפטר מהם ומשאלותיהם המציקות. קונפורטי, שגר בסמיכות למקום, הבחין בניידת המשטרה שהגיעה לזירה, דיווח לשוטרים על אירוע המדרכה, קרי: שראה את מי שנתברר בסופו של יום כנאשם, רוכן על קורבנו ולאחר שסיפר להם על חילופי הדברים בינו לבין הנאשם באותו אירוע, איתרה המשטרה את הנער הנאשם.

הנער חנק את הנערה בידיו

בהכרעת הדין קיבל בית המשפט את טענות התביעה, וקבע כי הנאשם רצח את המנוחה בכוונה תחילה, על-ידי שחנק אותה בגרונה בידיו ובאמצעות חפץ שטיבו לא ידוע, זאת לאחר שהפשיט אותה מבגדיה, תוך שימוש באלימות קשה כלפיה, החדיר בכוח את איבר מינו לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה וגרם לה לפצעי שפשוף עם דימום תת-עורי. הנאשם בעל את המנוחה וביצע בה את מעשה הסדום תוך גרימת סבל גופני ולחלופין תוך ניצול מצב של חוסר הכרה אותו גרם לה הנאשם על-מנת למנוע כל התנגדות.

במהלך המשפט הודה הנאשם בהמתת הנערה בחניקה. עם זאת, הוא כפר בעבירות המין שיוחסו לו. באמצעות בא-כוחו נטען עוד, בשמו של הנער, כי הוא היה "במצב פסיכוטי בעת המקרה כתוצאה משילוב של שתיית אלכוהול ושימוש בדבק מגע... וכשהוא בגילופין חנק את המנוחה וגרם למותה ללא כל כוונה ורצון לגרום למותה. אנו טוענים לקיומה של הגנה של אי שפיות הדעת בהתאם לסעיף 34ח(2), דהיינו שבמצבו הקטין היה חסר יכולת של ממש להימנע מהמעשה. כמו כן חלה טענת הגנה של שכרות בהתאם לסעיף 34ט(ב). לעניין עבירות המין הנאשם כופר בביצוע עבירות המין המיוחסות לו".

רק בעיצומו של המשפט, ולאחר שהתביעה הוכיחה את פרטי האישומים, הודיע הסניגור לראשונה, בפתח סיכומיו: "הנאשם מודה בביצוע היסודות העובדתיים של עבירות המין שיוחסו לו. לנוכח הראיות הנסיבתיות ובמיוחד לאור עדותו של ד"ר נחמן בנוגע לממצאיו, ובכללן האפשרות של החדרת אצבע, הרי שמתקיימים יסודותיהם העובדתיים של עבירות המין נשוא כתב האישום".

בית המשפט פסק עתה, כי "הודאת הנאשם בביצוע היסודות הפיזיים של עבירות המין במנוחה בשלב הסיכומים (כמצוטט לעיל), כשהיא מתוספת להודאתו בראשית הדיון בקטילתה הפיזית של המנוחה, כוללת בחובה הודאה באופן ביצוע העבירות ובסדר הכרונולוגי של ביצוען כמתואר בכתב האישום".

הנער לא היה נתון להשפעת אלכוהול

השופטים סביונה רוטליו, ע' סלומון צ'רניאק וד"ר ק' ורדי, מציינים בהכרעת הדין, כי המחלוקת היחידה שנותרה לדיון, סבה אפוא על שאלה אחת: אם נתמלאו היסודות הנפשיים הנדרשים בעבירת הרצח ובעבירות המין שיוחסו לנאשם בכתב האישום. בהכרעת הדין הם קובעים, כי אכן - נתמלאו יסודות אלה, ועל-כן הם מרשיעים את הנאשם בעבירות כולן.

השופטים קובעים, כי הוכח שגם אם היה הנאשם נתון להשפעת אלכוהול או דבק מגע (ולא זה ממצאי), לא היתה לצריכה זו השפעה כלשהי על הלך נפשו בעת ביצוע העבירות או לאחריהן. קל וחומר משהוכח למעלה מכל ספק, שגם התנאי הראשוני לקיומם של הסייגים לא התקיים, מפני שהנאשם לא שתה אלכוהול ולא השתמש בדבק בפרק הזמן הרלוונטי לשאלה שבמחלוקת, וזהו ממצאי. "משנגדעו טענות ההגנה של הנאשם נותר הוא בפני שוקת שבורה, נעדר הסבר סביר והגיוני כלשהו להשתלשלות האירועים שהביאה אותו לבצע חניקתה של המנוחה. בנסיבות שתוארו, מצביע מכלול הראיות על קיומה של החלטה להרוג ומקים חזקה של כוונה תחילה".

השופטים פוסקים, כי הנאשם רצח את ספיר בכוונה תחילה. "מהות הפגיעה של הנאשם במנוחה מלמדת על הבנתו את משמעות מעשהו, וכבר נפסק לא אחת שהחונק מוחזק כמי שמבין היטב מה עלולה להיות תוצאת לפיתתו, ובית המשפט רשאי ללמוד על החלטת הנאשם מאופי פעולתו ולראותו כמי שהתכוון לתוצאה הטבעית של מעשיו"... "המאשימה הוכיחה כדבעי גם את העדר הקינטור. מצויה לפנינו הודאת הנאשם כי המית את המנוחה ללא סיבה, ואחת מגירסותיו (במשטרה) לפיה המנוחה סטרה לו, כלל לא הושמעה במשפט ובין כה וכה נדחתה על-ידי יחד עם כלל גירסותיו השקריות. משנדחו טענות ההגנה של הנאשם בדבר תחולת הסייגים, הוכח גם היסוד הנפשי הנדרש בעבירות המין, אשר בביצוען במנוחה הודה הנאשם בסיכומיו".

הנאשם חשש מהתנכלות בכלא אם יודה בעבירון מין

השופטים כותבים בפסק הדין, כי הנאשם הודה בתחילת משפטו ברצח הנערה אך לא בעבירות מין, בשל חששו מכך שיסבול בכלא מידם של כלואים אחרים. "הסיבה שהנאשם נמנע מלהודות בעבירות המין בפה מלא ועשה כל שביכולתו להתנתק מהן, טמונה בהבנתו כי אם יודה בהן חייו במעצר ובכלא יהיו קשים עשרת מונים, כנלמד מדבריו לחוקרים ביום 9.6.05 בתשובה לשאלה: "כשאורי בהתחלה בהתחלה של החקירה הקריא לך תוכן האזהרה הוא אמר לך רצח ואונס של ילדה אתה קפצת למשמע המילה אונס ושאלתי, אלף, מדוע למה קפצת למילה אונס ולא התייחסת למילה רצח" כך: "אונס זה ממש חמור מבחינת החברה שאני מכיר על אונס מרביצים ועל רצח לא. על אונס מתים להרוג למטה במעצר על רוצח לא מדברים ואם מישהו אנס אז מקללים אותו ומרביצים העצורים בבית המעצר וזה גם יהיה בכלא ואני מפחד שירביצו לי". אכן, דברים כדרבנות בהם מובלעת למעשה הודאה בעבירות המין כבר במועד החקירה".