הנה מידע תנחומים לרכבת ישראל, שבאחרונה רבו התלונות על איחוריה: רכבת הבוקר ממינכן לוינה, ב- 13 בנובמבר, יצאה באיחור של 12 דקות. מדוע? כי הרכבת משטוטגרט למינכן, שכמה מנוסעיה ביקשו להמשיך לוינה, אחרה אף היא. בדרך נצבר איחור על גבי איחור, אף כי הרכבת היתה ישירה (שלוש תחנות בסך-הכל). היא הגיעה לוינה באיחור של 30 דקות. לאן נעלמה הדייקנות היקית?
זה לא מקרה בודד, אלא דוגמא לבעיה חריפה הפוקדת בחודשים האחרונים את הרכבות הגרמניות. בדיקה שנערכה לפני כשבועיים גילתה, שבחודשים ספטמבר-אוקטובר נרשמו איחורים, קטנים או גדולים, ב- 67% מהרכבות בקו המבורג-קלן וב- 50% מהרכבות מהבירה ברלין לעיר הפיננסית העיקרית פרנקפורט. השיא שייך לרכבות הנוסעות בין המבורג לפרנקפורט: 79% מהן איחרו.
מה קרה? העתון "סוד דויטשה צייטונג מינכן", היומון העיקרי של בווריה ודרום גרמניה, הקדיש לפני ימים מספר ידיעה מפורטת לנושא בעמוד השער שלו. כתביו חקרו את הבעיה וגילו, שהמונידאל אשם בכל. בכיר ברכבת הגרמנית הסביר לכתבי העתון: "בדרך כלל אנחנו עורכים בחודשים יולי-אוגוסט שיפוץ יסודי במערכת הרמזורים והאיתות של הרכבות הביניעירוניות. הדבר גורם לאיחורים מסוימים בתנועת הרכבות בחודשים אלו, שבהם הפעילות העסקית מועטה, כך שהרכבות חוזרות לדייק לקראת החורף. השנה, בגלל המונדיאל, החלטנו שלא להכביד על המליונים שנסעו בין ערי גרמניה כדי לראות את הטורניר, ודחינו את תחילת השיפוץ למחצית השנייה של יולי. לא הספקנו לגמור אותו בזמן, ומכאן האיחורים".
ההסבר, כמו כל תירוץ של רשות רשמית, נשמע דחוק במקצת. מדוע צריכים משחקי המונדיאל של תחילת יולי להופיע על לוח הזמנים של נובמבר? כמה נוסעים ששוחחתי אתם הגיבו באדישות, אפילו באפטיה, לאיחורים. עורך דין ותיק, הנוסע לרגל עסקיו בין ערי גרמניה, אמר לי בפשטות: "הדייקנות שלנו אינה כמו שהיתה. אם מאחרים כמה דקות ביציאה, לא קרה כלום, וברור שאיחור גורר איחור. אם רוצים לחיות בנוחיות, לא צריך לדקדק על הרגע".
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
