כמי שמסקרת את בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, שנים רבות, ומגיל צעיר, הופתעתי מאוד מפסק דין שניתן לאחרונה נגד חברת אל-על.
תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976 קובעת: "התייצב הנתבע והתובע לא התייצב - תידחה התביעה".
בסיפור שלפנינו, איתי צברי מגבעתיים, תבע את חברת אל-על ולא הגיע לדיון. במקום לבקש מבית המשפט לדחות את התביעה כאמור בתקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות, שמשמעה מעשה בית דין, אל-על נאותה לשלם לתובע 360 שקל.
ייתכן שאל-על לקחה בחשבון את תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות, לפיה תובע יכול להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדרו בתוך 7 ימים.
בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר צד, חייבת להיות מוצדקת ומנומקת היטב. אם בית המשפט לא ימצא בה טעם, פסק דין יוותר על כנו.
אילו אל-על היתה נוהגת בהתאם לתקנה 11 ומבקשת לדחות את התביעה יתכן והתובע היה נוהג בהתאם לתקנה 12 ומגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדרו ומצטייד בסיבה מוצדקת. במצב כזה בית המשפט היה קובע דיון חדש וחברת אל-על היתה צריכה להגיע שוב לדיון.
נראה שתסריט כזה, עבר לאל-על בראש והיא העדיפה לא לבזבז את זמנה לריק ולהחזיר לתובע את כספו למרות שלא התייצב לדיון.
במקרים דומים חברות גדולות (לא פחות מאל-על), שנתבעו בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, ביקשו לדחות את התביעה כאשר תובע נעדר מהדיון. מבחינתן שהתובע ישבור את הראש יגיש בקשות וישלם הוצאות אם ייקבע דיון חדש.
שלא תטעו - חברת אל-על אומנם הפתיעה אך לא מגיע לה מחיאות כפיים. לדעתי, סיבות כלכליות הן שרמו לה לסיים את הפרשה.
אין להתעלם מכך שיתכן והתובע לא היה מגיש בקשה לדחיית פסק דין שניתן בהעדרו, או שהיה מגיש והבקשה היתה נדחית. במקרה כזה פסק הדין היה נותר על כנו ואל-על הייתה חוסכת 360 שקל.
נראה לי שבאל על, פשוט, לא רצו לקחת סיכון...
איתי צברי מגבעתיים היה אמור לטוס בחודש דצמבר שנת 2004 מלוס אנג'לס לישראל עם חברת אל-על. הטיסה בוטלה וצברי טס עם חברה אחרת. למרות זאת אל-על גבתה ממנו 280 דולר בגין מטען עודף וסירבה להשיב את כספו. לאחר פניות רבות וטרטורים החזירה אל-על לצברי רק 200 דולר.
בחודש מאי השנה תבע צברי את חברת אל-על בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בסכום של 3,000 שקל.
לדבריו, חברת סוויס אייר, עמה טס ארצה, לא חייבה אותו בגין מטען עודף משום שלא היה צורך. צברי התרעם שאל-על התייחסה אליו בהתנשאות ורק כעבור שנה הגיבה לפנייתו. לדבריו, במשך שנה צלצל לחברה שוב ושוב ושלח מכתבים ופקסים במטרה להשיב את יתרת כספו שנגזל שלא בצדק.
"נגרמה לי עוגמת נפש כשמצאתי עצמי נלחם בטחנות רוח. בכל התהליך הארוך זכיתי לתגובה שאינה הולמת וקיבלתי חלק מהסכום שהגיע לי".
צברי הוסיף שמאחר שאל-על ביטלה את הטיסה, "בילה" זמן רב בשדה התעופה, בהמתנה לטיסה חלופית, והחמיץ את יום הולדתו ה-80 של סבו.
בכתב ההגנה טענה חברת אל-על שעקב טעות לא שולמו לצברי 80 הדולר הנותרים. לדבריה, הנזק הנטען בגין עוגמת נפש מוגזם ומופרך. "העיכוב בטיסה מלוס אנג'לס נבע מתקלה. שינויים בביצוע לוח זמני טיסות מחמת סיבות טכניות שאינן בשליטת חברת התעופה, אפשריות וקיימות ואין להטיל עלינו אחריות".
אל-על הדגישה שצברי וחברתו הגיעו לדלפקי הבידוק עם כבודה במשקל עודף של 60 ק"ג. "על חריגה זו נדרש התובע לשלם את התעריף הישים שעמד על 280 דולר".
אל-על הוסיפה שמאחר שצברי לא טס איתה השיבה לו 200 דולר והיא נכונה להשיב את היתרה בסך של 80 דולר.
איתי צברי נעדר, משום מה, מהדיון שנערך בחודש אוגוסט בפני השופטת ארנה לוי. נציגת אל-על אמרה: "כפי שציינו בכתב ההגנה אנו מוכנים להחזיר לתובע את הסכום של 80 דולר שלא הוחזרו עקב טעות".
בפסק הדין חייבה השופטת את אל-על לשלם לצברי 360 שקל בתוך 30 יום.
