הצמיחה במשק ב-2005, שהיתה שנה שלישית לצמיחה לאחר תקופת המיתון של האינתיפאדה השנייה, לא זו בלבד שלא סייעה לצמצום האי שוויון במשק, אלא אף הגדילה אותו. כך עולה מהדוח השנתי שמפרסם היום (א', 17.12.06) מרכז "אדוה" לשוויון וצדק חברתי בישראל.
- לקריאת הדוח המלא לחצו כאן ישראל מצויה בימים אלה בתקופה של צמיחה. ב-2005, השנה המלאה האחרונה עבורה יש נתונים, התמ"ג צמח בשיעור של 5.2% והתמ"ג לנפש עבר לראשונה את השיא שנקבע ב-2000, ערב האינתיפאדה השנייה, והגיע ל-18,723 דולר.
ראשי המדינה, הפקידות הבכירה במשרד האוצר וראשי בנק ישראל תולים בצמיחה את כל תקוותיהם והבטחותיהם, לצמצום פערים ולהעלאת רמת החיים של תושבי ישראל. אולם השכבה היחידה בחברה הישראלית שהרוויחה מן הצמיחה היא זו של שני העשירונים הגבוהים: חלקו של העשירון העליון בעוגת ההכנסות הגיע ל-28.3% וחלקו של העשירון התשיעי - ל-16.4%. ההכנסה הממוצעת למשק בית בעשירון העליון גדלה מ-38,355 ש"ח ב-2004 ל-39,671 ש"ח ב-2005.
לעומת זאת, חלקו של העשירון השמיני בעוגת ההכנסות לא השתנה ואילו חלקם של כל שאר העשירונים ירד. כך, למשל, חלקם בעוגת ההכנסות של שני העשירונים התחתונים ירד מ-6.2% ב-2003 ל-6% ב-2005.
הסיבה: הצמיחה מתרכזת במספר קטן של תחומים
הסיבה, לטענת מחברי הדוח, נעוצה בכך שהצמיחה מתרכזת במספר קטן של תחומים ובראשם הפיננסים וההיי-טק: בין השנים 2003-2005 צמח ענף הפיננסים, לדוגמא, ב-25%. הענפים הצומחים הם אלה המושכים השקעות: מלאי ההון בתעשיות של טכנולוגיה עלית גדל בעשור האחרון בממוצע ב-10% כל שנה - לעומת 4% בממוצע בתעשיות של טכנולוגיה המעורבת ו-3% בממוצע בתעשיות המסורתיות.
התוצאה הסופית היא שהשכר בענפים הצומחים עולה: בתעשיית ההיי-טק, עלות השכר הממוצעת לשכיר עמדה ב-2004 על 215 אלף ש"ח וב-2005 - על 218 אלף ש"ח.
בעוד שהשכר בחלק קטן של המשק עולה, השכר של מרבית הישראלים יורד: שיעור השכירים ששכרם נמוך מן השכר הממוצע עלה בתוך שנתיים, מ-71.9% ב-2002 ל-72.9% ב-2004. במקביל, שיעור השכירים ששכרם הוא בגובה של עד שכר מינימום גדל מ-31.7% ל-34.1%. חלקם של השכירים בקרב העניים, שעמד ב-2003 על 31.5%, עלה ב-2005 ל-34.5%.
לעומת זאת, שכר הבכירים במשק ממשיך לעלות. עלות השכר השנתית הממוצעת של מנהל בחברה הכלולה ברשימת "תל אביב 100" הגיעה ב-2005 ל-5.05 מיליון ש"ח, או 421 אלף ש"ח בחודש. בכלל החברות הנסחרות בבורסה, עלות השכר של מנהל בכיר עמדה על 159 אלף ש"ח לחודש, בממוצע - סכום הגבוה פי 22 מהשכר הממוצע במשק ופי 48 משכר המינימום. זאת מבלי להביא בחשבון חבילות תגמולים נוספות, לרבות אופציות.
האשכנזים מרוויחים יותר
אי השוויון בשכר מתבטא לא רק בהפרשים בין ענפי כלכלה שונים, אלא גם בין קבוצות אוכלוסיה שונות. השכר של שכירים עירוניים אשכנזים, שירד בשנות האינתיפאדה עד ל-25% מעל הממוצע, שב לעלות והוא עמד ב-2005 על 39% מעל לממוצע. השכר של שכירים עירוניים מזרחים לא השתנה, ואילו זה של שכירים ערביים ירד במעט, ל-28% מתחת לממוצע.
מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה אמורה לסייע בידי ישראלים המבקשים להצטרף למעגל הצמיחה. אלא שהנתונים אינם מעודדים: ב-2005, 55.1% מבני/ות 17 לא השיגו תעודת בגרות; רובם למדו ביישובים ערביים ובעיירות פיתוח.
רק כ-30% מאלה שסיימו את כיתה י"ב (עם ובלי תעודת בגרות) ב-1997 התחילו, שמונה שנים מאוחר יותר, ב-2005, בלימודים אקדמיים: 19.5% הגיעו לאוניברסיטאות ו-10% הגיעו למכללות אקדמיות. בעוד שהשיעור הכללי של מגיעים לאוניברסיטאות עמד על 19.5%, השיעור בקרב היהודים היה 21% ובקרב הערבים - 12.2%; בקרב האשכנזים 25.5% ובקרב המזרחים - 15.5%.
אי השוויון בהכנסות מתבטא באי שוויון ברכישת השכלה גבוהה: שיעור המגיעים לאוניברסיטה מיישובים מבוססים (28.2%) היה גבוה כמעט פי שלושה משיעור המגיעים מיישובים לא מבוססים (10.5%).
אי השוויון בהכנסות משליך גם על רמת שירותי הבריאות שמקבלים מגזרים שונים באוכלוסיה. בעשירון העליון, ההוצאה על ביטוחי בריאות פרטיים ומשלימים עמדה על 391 ש"ח לחודש, בעוד שבעשירון השני היא עמדה על 58 ש"ח בלבד. זאת, בעידן של הוצאות גדלות על ביטוח רפואי פרטי: בתוך סך ההוצאה המשפחתית על בריאות, ההוצאה על ביטוחי בריאות פרטיים ומשלימים, שרק לפני עשור עמדה על 10% מכלל ההוצאה על בריאות, עומדת כיום על 24%.
אי השוויון נמשך גם אחרי הפרישה מעבודה: ב-2005, ההוצאה הממוצעת של משקי בית על פנסיה עמדה בחמישון העליון (שני העשירונים הגבוהים) על 829 ש"ח - סכום הגבוה פי 9 מזה שהוציאו משקי בית בחמישון השני (עשירונים 3 ו-4) - 96 ש"ח.
ההמלצות
מחברי הדוח מסכמים ואומרים, כי הנתונים המוצגים בדוח השנתי של מרכז אדוה מעלים, כי ללא מדיניות יזומה המכוונת להגברת שיתופם של כלל הישראלים בצמיחה, ללא השקעה מאסיבית בחינוך ובהשכלה גבוהה וללא מדיניות החותרת לחלוקה שוויונית יותר של פירות הצמיחה הקיימת, לא זו בלבד שהפערים לא יצטמצמו אלא שיכולתה של החברה הישראלית להמשיך ולהתפתח בטווח הארוך תלך ותיחלש.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
