פרקליטות המדינה הגישה ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לפיה יש להשית על הנאשם, שהינו נער, רק חמש שנות מאסר לאחר שהורשע בכליאת שווא, חטיפה, התעללות בקטין חסר ישע, תקיפת קטין ומעשה סדום. בנוסף לא הוטל עליו לפצות את הילד בו התעלל.
המקרה אירע כאשר הנאשם פיתה את הקטין בן הארבע ששיחק בחצר ביתו, לבוא עימו לחצר בניין סמוך. שם פגשו אדם נוסף שעזר לנאשם. בשל גילו הצעיר, נטען, לא קמה לו אחריות פלילית.
מכתב הערעור עולה, כי השניים כפתו את רגליו וידיו של הקטין, עשו בו מעשה סדום, הטילו עליו את מימיהם, ולאחר מכן הניחו עליו קרשים בכוונה להציתו, אך למזלו לא צלחה ידם בדבר. בעת האירוע זעק וצעק הקטין, אך זכה להתעלמות מוחלטת מהנאשם וחברו. לאחר מכן עזבו השניים את הקטין בעודו כפות, כך שנותר במצב זה כל הלילה לדאגתם של הוריו. רק למחרת בבוקר הצליח בעצמו להשתחרר מהכבלים ונמצא על-ידי עוברי אורח.
המערערת טוענת כי בשל המעשים החמורים, שאפילו בית המשפט המחוזי הודה כי הינם יוצאי דופן, העונש שנגזר על הנאשם הינו קל מדי ואינו מספק. לדידה, הקורבן הזך נפגע באופן בלתי הפיך, וכי פעולות שכאלה יש להוקיע ולהעניש עליהן במלוא החומרה למען יראו וייראו. נטען עוד, כי יש אפילו להחיל ענישה תקדימית, למטרות גמול, ולא עונש קל יחסית כפי שניתן - דבר שאינו מבטא את סלידתה העמוקה של החברה, ממעשים אלו.
בערעור הוצגו הרשעות קודמות של הנאשם בפריצה ובהחזקת סמים לצריכה עצמית. לכן, נטען, כי יש להרחיקו מהחברה לכמה שיותר זמן, מאחר ובחר בדרך הפשע. מעשיו מגמדים את עובדת היותו נער. יתירה מכך, שירות המבחן לא נתן המלצה טיפולית או שיקומית בעניינו של הנאשם.
לבסוף, מבקשת המדינה מבית המשפט למחוק את הוראת פסק הדין לפיה הנאשם אינו חייב בפיצויים לקטין ולמשפחתו, כיוון שהדבר שקרה לקטין אינו בר-כימות ואין ספק לדידה כי השלכות המעשה שקרה לו ילוו אותו ואת בני משפחתו לאורך שנים.
