"היא אמרה שרמון עושה לה את זה"

העדות הראשונה שניתנה היא של דליה עזרא, עובדת במזנון, אשר סיפרה על שיחה שקיימה עם המתלוננת שאמרה לה: "חיים רמון חתיך, חיים רמון עושה לי את זה". לדברי עזרא, המתלוננת אמרה את זה בטון כזה שגרם לה להבין שהיא היתה מוכנה להיכנס איתו מיד למיטה.

"לפני כ-5 חודשים, זה היה קיץ, המתלוננת ירדה מהקבינט או מהממשלה, באה לעשן סיגריה במזנון. דפנה ישבה על כיסא, אני מולה והמתלוננת על ברכי דפנה. דפנה עובדת איתי במזנון.
המתלוננת אמרה: 'חיים רמון מאוד חתיך', התבוננתי בה והיא אמרה לי: 'הוא עושה לי את זה', הסתכלתי עליה בפליאה והיא שוב אמרה את הדברים, ואני הנפתי יד ואמרתי אמירה במרוקאית שמשמעותה פליאה. אני חושבת שזה היה בזמן המלחמה. אני זוכרת שזה היה קיץ כי דפנה לבשה גופיה. אני זוכרת שדפנה הזיזה אותה מעליה.

אני הבנתי את אמירת המתלוננת שאוטוטו היא תיכנס איתו למיטה, שכלל לא היה אכפת לה. המתלוננת היא ילדה חביבה מאוד והיה לה קשר איתי ועם דפנה כשהיתה יורדת למזנון והיא היתה מספרת לנו הכל, על החברים שלה והיתה מתייעצת איתנו. לא שמעתי מפיה בעבר את הביטוי 'הוא עושה לי את זה'".

התביעה שאלה את העדה מדוע היא מעידה רק עכשיו. והיא ענתה, כי לא פנו אליה עד כה. "במשרד פנו לאנשים כדי שיספרו מה שהם יודעים וחשבתי לעצמי שכנראה אני לא מספיק חשובה ולכן לא פנו אלי וגם הייתי עסוקה בענייני הפרטיים וכל כך הרבה צרות והמשפט לא עניין אותי כל כך. באותה תקופה בדיוק התגרשתי ואמי נפטרה...

מגיעים הרבה אנשים לדבר במטבח. אני לא רוצה להזכיר שמות אבל היו כאלה שבאו מהחקירה וסיפרו על כך ותמיד הייתי אומרת שזה עוול ושזה לא נכון מה שנאמר על השר. ביום חמישי לפני שבועיים התקשרה אלי דפנה ואמרה לי שהיא רוצה לשאול אותי אם אני זוכרת איזו סיטואציה לגבי רמון והזכירה לי את הארוע, ואני זכרתי את האמירה של המתלוננת. היא שאלה אותי אם יהיה אכפת לי להעיד והשבתי שלא. במוצ"ש נפגשתי איתכם במשרדכם וסיפרתי להם את מה שהיה וביקשתם ממני לא לדבר עם אף אחד".

העדה נשאלה מדוע האמירה של המתלוננת היתה כל כך חריגה והאם אין זה מקובל לדבר על חתיכים? האם זה אומר שמיד את מוכנה להיכנס איתו למיטה? בתגובה, ענתה העדה כי אם בחורה אומרת שמישהו "עושה לה את זה", אז כן - זה אומר שהיא היתה נכנסת איתו למיטה.

העדה השנייה הייתה עובדת המזנון דפנה עזרן:

"מדובר ביום ראשון, בישיבת ראש הממשלה בסביבות השעה 11.00- 12.00 והמתלוננת נכנסה למזנון, ישבתי והיתה איתי במשמרת דליה. המזנון די קטן ויש שולחן בצמוד לקיר ובדרך כלל אני יושבת לצד השולחן. המתלוננת נכנסה ופיטפטנו. ישבתי על כיסא והמתלוננת ישבה לי על הברכיים, ופיטפטנו ודליה עמדה בקצה השני של המזנון במרחק של כ-2 מ'. קישקשנו וצחקנו ואז נכנסה גב' פאלוך הרבנית למזנון עם העוזרת שלה ואני ודליה והמתלוננת עדיין קשקשנו ואז היא אמרה 'איך חיים רמון חתיך היום', ועשתה תנועה של הדיפת גבה לאחור, ואז אמרה: 'אני חולה עליו', והרבנית פאלוך עמדה והסתכלה במין תנועת תמיהה ואז דליה אמרה ביטוי במרוקאית שהביע פליאה ואני צחקתי והרמתי אותה מהברכיים שלי עם הידיים שלי, אני לא יודעת למה...".

"מי שמכיר את המזנון שלנו יודע שמדובר במקום חמים וגם השרים כשבאים לשבת אצלנו, ועם המתלוננת נוצר קשר מאוד טוב והיא מספרת לי המון דברים אישיים שלה וידעתי עליה די הרבה ודברים אישיים. מדבריה של המתלוננת אני הבנתי שהם נאמרו במין חוש הומור כזה.

המתלוננת היתה שולחת כל בוקר SMS כשהיתה יושבת במזנון. בוקר אחד בשעה 06.30 בבוקר שלחה הודעה ואני שאלתי אותה למי היא שולחת הודעות בשעה כזו. לא ראיתי את תוכן ה- SMS. השיחה עם המתלוננת היתה בערך כשהילדים יצאו לחופשת הקיץ".

כשנשאלה מדוע לא העידה עד כה, אמרה: "אני לא באתי לספר על הסיפור הזה בעת שהיתה פרשת רמון ואני מתנצלת על כך בפניו שלא באתי וסיפרתי על כך מייד, יש לי קשיים בחיים", אמרה בבכי, "ולא רציתי לקבל חשיפה, למרות שהתייסרתי עם זה. עד שפנתה אלי הרבנית. אני מאוד מצטערת. כל הזמן ידעתי שאני כן יכולה לעזור עם כל המשפטים שהיא אמרה, לא ידעתי כמה אני יכולה להועיל בזה עד שפנתה אלי הרבנית פאלוך וביקשה לדבר איתי וביקשה ממני לעלות איתה לחדר ואז אמרה לי שאני צריכה ניסים, אנחנו בחנוכה ושאלתי מה זה קשור אלי והיא אמרה שזה בקשר לחיים רמון וידעתי פחות או יותר על מה היא מדברת. שאלתי אותה מה היא רוצה שאעשה והיא הזכירה לי את הסיטואציה שהיתה במטבח".

העדה השלישית הייתה רבקה פאלוך:

"ביום האמור, נכנסתי למטבח וזה היה בשעות הצהריים, עם הבחורה שעובדת איתי כעוזרת שלי, היא נכנסה ויצאה מהמטבח ואני נגשתי למקום בו מכינים את הקפה והיא ארגנה את השתייה הקרה מהמקרר. היתה קצת המולה במטבח ושמעתי את המתלוננת אומרת, כשנכנסתי היתה אווירה נחמדה כזו, הכרתי אותה וידעתי שהיא במזכירות הצבאית, כי בתקופת שרון נכנסנו הרבה לשם.

היא אמרה: 'ראיתם את רמון, איזה חתיך הוא היום, ראיתם אותו – אין אני חולה עליו'. הסתכלתי עליה שוב וחייכתי לעצמי והבטתי לאחור והיתה דפנה ועוד מישהי, וכן היה גם גבר והיא שוב אמרה: 'ראיתם אותו ואני חולה עליו', ועוד פעם ועוד פעם.

הבטתי על דפנה וניגשתי אליה ונגעתי בה במין תנועה על היד שלה, ושאלתי אותה עם הידיים שאלה של "מה זה" והיא עשתה תנועה בידה שאני לא יודעת בעצמי מה פירושה. הסתכלתי שוב על הבחורה ואני זוכרת שזה חזר על עצמה 3-4 פעמים: 'אני חולה עליו - אין, איזה חתיך'. יצאתי עם המגש ואמרתי לעוזרת שלי: 'מה זה צריך להיות', ועוד מילה שלא נעים לי להגיד את זה בביהמ"ש, והעוזרת שלי אמרה לי שאם אני לא יודעת אז החבר שלה כבר לא איתה לאחרונה, אני לא הייתי בקיאה בענייני החבר, העוזרת שלי יותר מכירה".

"ההיכרות שלי עם המתלוננת היתה שטחית, ראיתי אותה מסתובבת.
חיים רמון הוא במקרה אחד הפוליטיקאים שלא הכרתי מי יודע מה אלא רק מהתקופה שראש הממשלה אולמרט נכנס וגם באופן שטחי ביותר. שמעתי על החקירה ועל המשפט אבל לא סיפרתי על האירוע לאף אחד עקב מספר סיבות חלקן אישיות".

"בראש ובראשונה אירוע כזה הוא לא בסדר היום של החברה בה אני חיה וזה לא נושא שנעים להתעסק בו. זה היה בתקופה שהייתי באמצע הכנת תוכנית למנכ"ל ולא יצאתי לחופשה ובלבי חשבתי לעצמי שאספר למישהו על כך אולי זה חשוב".

"לאחר מכן היה לי אירוע אישי שלי שהשליך על חיי וידעתי שעלי להיות עסוקה בענייני ועם כל זאת ידעתי שמשפטים נמשכים הרבה זמן ואני אספר זאת בהמשך למישהו. אציין כי כשהתחיל העניין אמרתי לידיד שלי שאני יודעת על משהו בנושא הזה של רמון והוא אמר לי: 'מה את צריכה להתעסק עם ביהמ"ש' אבל הייתי בהתלבטות.
לא דיברתי עם רמון מאז, ראיתי אותו עולה פעם אחת במדרגות וחייכתי אליו וזהו.

במהלך התקופה הזו הייתי פעמיים בחופשה בחו"ל, בפעם השניה שחזרתי זה היה ביום שישי. ביום שני הייתי בדרך למשרד ושמעתי גלגל"צ ושמעתי שהסתיים משפט רמון. היה איתי מישהו ברכב ואז מייד לחצתי על המקשים של המשרד בטלפון וחיפשתי את העוזרת שלי ואמרתי לה להשיג לי את רמון. עברה שעה או שעתיים ושאלתי אותה על רמון והיא אמרה שעדיין לא השיגה אותו. כשהייתי ברכב עם החתן שלי אמרתי לו שכל דבר אני עושה ברגע האחרון, והחתן שלי גם מכיר אותי ככזו. שאלתי את שרי העוזרת שלי בסוף יום העבודה מה עם השיחה עם רמון והיא אמרה שעינבל תחזור אלי וקצת התמרמרתי. היו לי עוד עיסוקים. עינבל חזרה ואמרה שרמון נמצא בחו"ל כשיחזור יהיה בקשר... ביום שני התקשרתי ונקבעה לי פגישה ביום חמישי שלאחריו, אז פגשתי את רמון".

"ביום ראשון הייתי אצל רב שאני הולכת אליו הרבה פעמים, מדובר במיסטיקאי, ושוחחתי איתו על אדם מסויים ועל אנשים אחרים ואמרתי לו גם שאני יודעת משהו על חיים רמון ואמרתי שאני חושבת שעלי לדבר על זה, והוא שאל אותי מה, ואמרתי שאני יודעת משהו על הבחורה שמדברת עליו והוא אמר לי שמה שאני יודעת אני חייבת להגיד. כששמעתי ברדיו שהמשפט נגמר מייד התקשרתי.

נפגשתי עם רמון ביום חמישי ובהמשך היום גם נפגשתי איתכם. בפגישה איתכם ביקשתם ממני שלא אדבר עם אף אחד ולא עם האנשים שעליהם דיברתי, אבל עם המזכירה אני חייבת לדבר כי אנחנו עובדות יחד. אני התקשרתי לנווית ושאלתי אותה אם זה מעניין מה שסיפרתי והיא אמרה שכן. פגשתי את דפנה ושאלתי אותה אם זכור לה הסיפור עם רמון והבחורה, והיא אמרה שכן ואני אמרתי לה שאני הולכת לספר את מה שהיא אמרה במטבח ושאלתי את דפנה אם היא סיפרה אבל היא עשה כזו תנועה בידיים ואני אמרתי לה שאני הולכת לדבר וזאת למרות שאמרו לי בבית שאני מחפשת כאבי ראש חדשים.

דפנה לא רצתה לדבר על זה במטבח והיא יצאה איתי החוצה, היא אמרה לי שהיא היתה בשביל המתלוננת כאחות בוגרת, ואני אמרתי לה שתדע לה שאני הולכת לספר את שהיא אמרה באותו יום ושדיברתי עם עורך הדין. לא דיברתי עם דליה. אני הרגשתי יותר קרובה לדפנה".