בערב המופע אולם המעבדה היה מלא מפה לפה. מי שלא תפס כיסא התיישב על מדרגה או מחצלת, על הרצפה או פשוט - עמד. על הבמה ניצבים מלבד בנאי גם ניצן חן-רזאל בכינור, ערן פורת בתופים, נושי פז בגיטרה אקוסטית וגיל סמטנה על הקונטרבאס, תוספת מיוחדת ומפתיעה שמשדרגת את המופע ומוסיפה נופך מיוחד למופע.
בנאי פותח ללא כל הקדמות מיותרות בסדרה של שירים, לא כולם מוכרים לקהל, מהאלבום המשולש ומאלבומים קודמים. בשלב מסוים ישנה התלבטות על הבמה. בנאי משתף: האם להמשיך בקו השקט שהתחיל, או להוביל לאווירה יותר אנרגטית שתאלץ את הקהל לקום על רגליו? מבלי להמתין לתשובה הוא מגביר קצב והקהל בתגובה, נעמד על רגליו, שר, מתנועע וזורם עם אהוד והמלודיות המיוחדות שלו גם בשירים המוכרים יותר: "טיפ טיפה","דוד ושאול" "מלנכולי" ועוד רבים וטובים.
האווירה הכנענית-שורשית-רוחנית המוכרת היטב למעריציו של בנאי מהאלבומים הקודמים ספוגה בפאב "המעבדה" באותו הערב. יש משהו בהופעה הזו שלא יכול להתקיים בשום מקום או זמן אחר. ב-"בלוז כנעני" נדמה כי רוחו של מאיר אריאל קפצה לביקור קצר.
בינתיים, על הבמה משהו מעניין קורה. אהוד בנאי נוטל לידיו כלי מיתר אתני כלשהו, ומנגן בקטע סולו, כשבהמשך מצטרפים אליו החברים עם גיטרה וכינור. בשלב מסוים קולט הקהל מהו השיר המתנגן ולפתע נראים כולם כחברים בכת סודית. כת "רחוב האגס 1". מתנועעים לקצב המוזיקה, עוצמים עיניים ומחכים בדבקות למשפט הפותח ולשיר הבנאי הכל כך טיפוסי, שורשי, איטי ועמוק.
ב"אזמן לסעודתא" כולם - דתיים וחילונים, צעירים ומבוגרים מצטרפים ונראה בשלב זה כי אהוד בנאי, הנגנים והקהל - חד הם. בהמשך" אביא לך", "הכוכב של מחוז גוש דן", "פלורנטין" ו- "עיר מקלט", מחזירים את הקהל לקצב של תנועה והקהל על הרגליים. השעה קרובה לאחת בלילה. אהוד מודה לנגנים ויורדים מהבמה לקול תשואות. בהדרן - שוב מהלך מפתיע - שני שירים שקטים, לא מוכרים ולבסוף אחד שחותם - "כולם יודעים". הקהל אוהב את זה וגומל לאהוד בנאי בחום ומחיאות כפיים. אפילו הבחור לידי שצעק "היברו-מאן!" מדי פעם לעבר הבמה ולא קיבל את מבוקשו נראה מרוצה למדי.
מופע נוסף של אהוד בנאי במועדון המעבדה בירושלים: 16 בינואר 2007. שעה 20:30.
