בית המשפט השלום דן אתמול (יום ה', 11.01.07) בבקשת היועץ המשפטי לממשלה להכריז על שלושה ישראלים כברי הסגרה לצרפת. הדיון נסוב על הנסיבות המעכבות את הגשת העתירה להכרזה על אדם כבר-הסגרה, שעל יסודן יתיר בית המשפט המשך החזקתו במעצר של חשוד כבר-הסגרה, לתקופות נוספות מעבר ל-18 הימים הראשונים.
ב-2.1.07 הורה בית המשפט השלום בירושלים על מעצרם של השלושה עד היום (ו', 12.01.07). החשד כנגדם הינו מעורבות בפרשת מרמה מסועפת אשר במהלכה קיבלו השלושה במרמה סכום העולה על 10 מיליון אירו וניסו לקבל 17 מיליון נוספים, זאת באמצעות הונאת בנקים צרפתיים מתוחכמת. שלשום (יום ד', 10.01.07) ביקש היועץ המשפטי לממשלת ישראל, בפעם השנייה, להורות על הארכת מעצרם למשך 20 ימים נוספים. הבקשה באה כדי לאפשר לרשויות צרפת לסיים את תרגום הראיות המבססות את חשדותיהם כלפי השלושה, ולשלוח את בקשת ההסגרה בצינורות הדיפלומטיים המקובלים.
בבוא בית המשפט לאשר הארכת מעצר בהליך הסגרה למדינה זרה, עליו לבחון שתי שאלות. האחת, האם קוימה הדרישה הנקובה בסעיף 7(ב) לחוק ההסגרה, כתנאי להורות על המשך מעצרם של המשיבים? דרישה זו היא כי היועץ המשפטי לממשלה יראה כי בקשת ההארכת המעצר מבוססת על יסוד נסיבות המעקבות את הגשת העתירה להסגרה. השניה, האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר (שחרור המשיבים בתנאים), כדי שהפגיעה בהם תהיה פחותה?
עורכי הדין סלום וויאס, מטעם משרד היועץ המשפטי לממשלה, ציינו כי בדיון (יום ד') התקבל מכתב ממשרד המשפטים הצרפתי, הטוען כי הרשויות בצרפת השלימו את תרגום הבקשה להסגרה, אך טרם הספיקו להשלים את תרגום הראיות. הצגת ראיות לכאורה בבקשת הסגרה מחוייבת על-ידי שיטת המשפט הישראלית. משרד המשפטים הצרפתי התחייב כי הרשויות בצרפת עושות את המיטב למלא דרישה זו, וכי התרגום של הבקשה להסגרה, כולל התרגום של הראיות הרלוונטיות, יישלח לישראל במסגרת 40 הימים המוקנים על-פי אמנת ההסגרה האירופית.
עורכי הדין בר עוז ושמר, המייצגים את השלושה, טענו כי לטענות היועץ המשפטי אין כל בסיס. לטענתו חקירת העבירות המיוחסות לשנים החלה בשנת 2005. בנוסף נטען, כי מאחר ולא הוצגה כל אינדיקציה להימלטות מרשיהם, יש לשקול חלופת מעצר בתנאים, לרבות מעצר בית, איזוק אלקטרוני וערבויות.
בית המשפט נזקק להלכת יצחק כהן, שם נקבע כי על היועץ המשפטי לממשלה "לתת לבית המשפט הסבר מינימלי כלשהו לעיכוב מצידה של המדינה המבקשת בהגשת בקשת ההסגרה". השופט מילנוב קבע כי נטל זה הרים היועץ המשפטי לממשלה.
בית המשפט סירב לבקשת שלושת העצורים, לאפשר להם חלופות מעצר. השופט קבע כי לדעתו "לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותם של המשיבים תהיה פחותה, באשר אין בהגבלות הפיסיות המוצעות ו/או בערבויות הכספיות - רכושיות, אף אם הן נלוות למעצר בית מלא, כדי למנוע חשש להימלטות המשיבים, אלא ליצור סיכון שיפגע בהתחייבויותיה של ישראל כלפי צרפת. כמו כן, יש בכך כדי לפגוע בהתחייבויותיה של ישראל כלפי הקהילה הבינלאומית שהכריזה מלחמה על העבריינות האלימה והמתוחכמת".
השופט הוסיף וציין כי אומנם לא הוצגה אינדיקציה ממשית המצביעה כי השלושה ינסו להמלט מאימת הדין, אך "העבירות המיוחסות למשיבים, מצביעות על תחכום, היקף, תעוזה ועורמה באופן המקים חשש ממשי שינסו להתחמק מן הדין. המדובר בעבירות חמורות בגינן הם עלולים להישלח למאסר ממושך בצרפת. בכך טמון החשש הממשי להימלטות המשיבים מאימת הדין.
בית המשפט האריך את מעצרם של השלושה ב-18 ימים נוספים.
