בג"צ דחה הבוקר (ד', 7.2.07) את עתירתה של ח"כ זהבה גלאון שהוגשה באמצעות עו"ד דפנה הולץ-לכנר, וביקשה לפתוח בפני הציבור את הפרוטוקולים של דיוני ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006, היא ועדת וינוגרד. עמדת הוועדה היתה כי רק לאחר הגשת הדוח הסופי לממשלה, יוחלט על פרסום אותם חלקים בפרוטוקולים שגילויים לא יהיה כרוך בפגיעה בבטחון המדינה או באינטרסים מוגנים אחרים.
על הקמת הוועדה החליטה ממשלת ישראל בתום אירועי המלחמה בחודש ספטמבר 2006. הוועדה הונחתה לבחון את התנהלות הדרג המדיני והביטחוני במהלך המלחמה. בראש הוועדה הועמד הנשיא (בדימ.) של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, השופט א' וינוגרד, ובכתב-המינוי היא הוסמכה לקבוע ממצאים ומסקנות באשר להערכות ולהתנהלות של הדרג המדיני והביטחוני "בכל הנוגע למכלול ההיבטים של המערכה בצפון". כן הוסמכה הוועדה להמליץ ככל שתמצא לנכון "באשר לשיפור תהליכי קבלת ההחלטות בעתיד של הדרג המדיני ושל ראשי מערכת הביטחון, ובכלל זה החומרים והייעוץ הניתנים לגורמים הנ"ל".
בכתב-המינוי נקבע, כי ראש הממשלה וחברי הממשלה, עובדי המדינה, אנשי צה"ל ומערכת הביטחון יתייצבו בפני הוועדה לפי בקשתה, וימסרו כל מידע ומסמכים שיתבקשו להציג. לוועדה ניתנו סמכויות ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה. באשר לפומביות עבודת הוועדה, קבעה הממשלה בהחלטתה - וקביעה זהה בלשונה נקבעה גם בכתב המינוי של הוועדה כאמור: "הוועדה תגיש את הדוח או הדוחות שלה לראש הממשלה ולשר הביטחון והם יביאום בפני הממשלה. הדוח או הדוחות של הוועדה יפורסמו ברבים; הוועדה רשאית לקבוע הנחיות לגבי פרסום הדוחות לפי העקרונות שבסעיף 20 לחוק ועדות חקירה".
הוועדה היתה אמורה לקבוע את את סדרי דיוניה ואופן עבודתה, על דעתה שלה. ונקבע במפורש, כי "לא יתקיים דיון פומבי כאשר הדבר עלול לסכן את בטחון המדינה או את יחסי החוץ שלה או מכל טעם אחר שבדין".
פנייתה של ח"כ גלאון לפתוח את הדיונים לציבור, הוגשה חודשיים לאחר שהחלה הוועדה בשמיעת העדויות. כל העדים נשמעו בדלתיים סגורות. השופט וינוגרד דחה את בקשתה בנימוק כי רוב העדויות עוסקות בעניינים הכוללים סודות מדינה.
למעלה מחמישה שבועות לאחר תשובתו של השופט וינוגרד, השוללת את בקשתה לפתוח את הדיונים לציבור, פנתה ח"כ גלאון בעתירה לבג"צ. בעתירתה ביקשה גלאון מבית המשפט להורות לוועדת וינוגרד לקיים את דיוניה ואת שמיעת העדויות בפניה בדלתיים פתוחות וכן לפרסם את הפרוטוקולים של דיוני הוועדה בתום כל ישיבה, למעט כאשר "קיימת וודאות קרובה לפגיעה ממשית, קשה וחמורה בבטחון המדינה".
ח"כ גלאון סומכת טיעוניה על מרכזיותה של זכות הציבור לדעת ועל חשיבותה לקיומו של ההליך הדמוקרטי ולהבטחתן של זכויות-יסוד אחרות. לטענתה, לדיונים בפני ועדת וינוגרד בנוגע להתנהלות הדרג המדיני והביטחוני בעת מלחמת לבנון השנייה ישנה חשיבות ציבורית רבה, שכן הנושא נוגע לחיי אדם ולשמירה על ביטחון הציבור.
המדינה באמצעות עו"ד ענר הלמן, טענה כי "השיקולים לעניין פומביות דיוניה של המשיבה דומים, בעיקרם של דברים, לאלה של ועדת חקירה ממלכתית". הנורמה הכללית החלה על העניין נגזרת מעיקרון פומביות הדיון ומזכות הציבור לדעת, אולם נטען כי נורמה זו אינה מוחלטת וכי יש לאזנה עם אינטרסים מתחרים.
בעניין מבחן האיזון בין זכות הציבור לדעת לבין בטחון המדינה, טענה המדינה, כי כאשר מדובר בשאלת פומביות דיוניה של ועדת וינוגרד, לא חל המבחן המחמיר של "ודאות קרובה" אליו התייחסה ח"כ גלאון, כי אם המבחן של פרסום "העלול לסכן את בטחון המדינה" כאמור בכתב-המינוי של הוועדה. המדינה הדגישה כי הדרך שבה ניהלה ישראל את המלחמה והפקת הלקחים לעתיד בעקבות אופן התנהלות הלחימה, מהווים נושאים שגילויים ברבים יפגע באופן קשה ביותר ביכולתה של מדינת ישראל לנהל את המלחמה הבאה בצורה מיטבית, והדבר יסכן בצורה חמורה את בטחון המדינה.
הטעם השני לסגירת הדלתיים בדיוני הוועדה נגע לאינטרס הציבורי כי עבודתה של ועדת וינוגרד תתבצע ביעילות, במהירות ובאופן תקין, על-מנת שהוועדה תוכל להמליץ בהקדם האפשרי בפני הממשלה מהם הלקחים והשיפורים שיש לבצע. לטענת המדינה, שמיעת העדויות בדלתיים פתוחות תפגע באופן ממשי ביכולתם של העדים להעיד באופן חופשי, גלוי ונוקב בפני הוועדה בנוגע להתנהלות הממונים עליהם וחבריהם לנשק. בנוסף, שמיעת העדויות בדלתיים פתוחות תפגע בצורה משמעותית בניהולה התקין של החקירה שכן העדים יוכלו להכין עצמם לעדות באופן שיקשה על הוועדה להגיע לחקר האמת.
בית המשפט פסק כי שאלת פומביות הדיונים של ועדת החקירה אינו נדון בחוק ועדות החקירה. אולם, נושא זה זכה להתייחסות מפורשת בכתב-המינוי שקיבלה ועדת וינוגרד מראש-הממשלה ומשר הביטחון בהתאם להחלטת הממשלה. כתב-המינוי קובע, כי: "ישיבות הוועדה יהיו פומביות או סגורות כפי שתקבע הוועדה. לא יתקיים דיון פומבי כאשר הדבר עלול לסכן את בטחון המדינה או את יחסי החוץ שלה או מכל טעם אחר שבדין". מכאן עולה כי הממשלה הותירה את שאלת פומביות ישיבות ועדת וינוגרד לשיקול-דעתה של הוועדה, תוך שראתה להדגיש כי לא יתקיים דיון פומבי כאשר הדבר עלול לסכן את בטחון המדינה או אינטרס מוגן אחר.
אשר לאיזון בין בטחון המדינה אל מול פומביות הדיון, הרי ששני ערכים אלו הינם ערכים בסיסיים בשיטה המשפטית, כתבה הנשיאה ביניש. כבר פסק הנשיא ברק כי "ללא ביטחון אין קיום למדינה, ואין קיום להסכמה החברתית עליה היא בנויה. ממילא אין קיום לחירויות היחיד שהמדינה נועדה להגשימן. מכאן מרכזיותם של ערכי הביטחון במכלול ערכיה של שיטת המשפט".
מנגד, ללא פומביות הדיון ומימוש זכות הציבור לדעת, עלול להיפגע אופיו של משטרנו הדמוקרטי, המבוסס על החלפת דעות חופשית ועל אמון הציבור ברשויות המדינה ובתקינות פעולתן.
נדרש, אם כן, איזון הולם בין שני הערכים האמורים במצב של התנגשות "חזיתית" ביניהם. נוסחת האיזון חייבת להגשים את הערך בדבר בטחון המדינה, אך בה בעת לצמצם ככל האפשר את הפגיעה בעיקרון פומביות הדיון ובחופש המידע המהווים ערכים חשובים בשיטה המשפטית הישראלית.
בית המשפט מצא כי בין הצדדים לעתירה נתגלעה מחלוקת לעניין נוסחת האיזון הראויה בין הערכים הנדונים. ח"כ גלאון טענה כי "רק בהתקיים חשש ברמת הסתברות קרובה לוודאי לפגיעה קשה וחמורה בבטחון המדינה, קמה עילה לפגיעה בפומביות הדיון על-ידי סגירת הדלתיים של דיוני הוועדה". מנגד, טענה המדינה, כי "מבחן האיזון הנטען על-ידי באת-כוח העותרת הינו מחמיר מדי". לטענתה, מבחן "הוודאות הקרובה לפגיעה קשה וחמורה בבטחון המדינה" נקבע בפסיקתו של בג"צ, בנסיבות של התנגשות אפשרית בין ההגנה על חופש הביטוי לבין השמירה על בטחון המדינה, וכי אין המבחן האמור חל כאשר עסקינן בפומביות הדיון.
בית המשפט פסק כי העתירה אותה הגישה ח"כ גלאון הוגשה באיחור ניכר. יש בכך להשפיע על יישום אמות-המידה בנסיבות המקרה. מלכתחילה, פנתה העותרת לשופט וינוגרד בבקשה לפתיחת הדלתיים של דיוני הוועדה ולפרסום פרוטוקולי הישיבות, כמעט חודשיים לאחר שהחלה גביית העדויות. העתירה לבג"צ, אף היא הוגשה למעלה מחמישה שבועות לאחר קבלת תשובתו של השופט וינוגרד. בית המשפט מצא כי השיהוי האמור הביא לכך שמרביתן המכריע של העדויות כבר נשמעו בפני הוועדה. בשלב זה הסתיימה שמיעת העדויות, אלא אם כן תמצא הוועדה לנכון לאפשר שמיעת סבב נוסף של עדויות לקראת בחינת מסקנות אישיות.
בג"צ דן בסעדים אותם ביקשה ח"כ גלאון. האחד, להורות על קיום דיוניה של ועדת וינוגרד ושמיעת העדויות בפניה בפומבי. והשני, להורות על פרסום הפרוטוקולים של דיוני הוועדה בתום כל ישיבה.
בית המשפט מצא כי מאחר שהעתירה הוגשה לאחר שמרביתן המכריע של העדויות כבר נשמעו בפני הוועדה, שאלת שמיעתן בדלתיים פתוחות אינה רלוונטית עוד. מהתייחסות למכתבו של השופט וינוגרד לח"כ גלאון עולה כי הוועדה שוקלת "בכל מקרה" את פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת אל מול בטחון המדינה והצורך לשמור על סודותיה. בהתאם לעמדה שהציג יושב-ראש הוועדה במכתב, הניח בית המשפט כי הוועדה תשים לנגד עיניה את אמות-המידה שפורטו לעיל, וכי תקבל את החלטותיה בעניין סגירת הדלתיים באופן פרטני ביחס לכל אחת מהעדויות אם וכאשר הן תושמענה בפניה.
מועדת וינוגרד נמסר בתגובה, כי "ביהמ"ש קיבל את עמדת הוועדה שנתנה בתשובה לבג"צ, ממנה עולה כי לוועדה שיקול דעת בנוגע לפרסום הפרטוקולים. כאמור מדובר בשיקול דעת בתחום הסבירות, תוך מתן משקל ראוי למכלול השיקולים הרלוונטים. כמו כן הבחינה הביטחונית הנדרשת לגילוי החומר המותר תיעשה באמצעות כוח אדם מיומן שיועמד לרשות הוועדה על-מנת לאפשר פרסום חומר במועד סביר".
ח"כ זהבה גלאון, יו"ר סיעת מרצ, הביעה סיפוק רב מהחלטת בג"צ. "העובדה שבג"צ הדגיש שעיקרון פומביות הדיון הוא הכלל וחיסיון החומר הוא החריג - ובכך דחה את טענות המדינה באופן מלא - היא החלטה מבורכת וחשובה. בעשותו כך בג"צ שם לנגד עיניו את האינטרס הציבורי והסיר את האיפול המלא הקיים, מדיוני הוועדה החסויים".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
