בנק דיסקונט ביצע העברות שלא כדין מחשבון לקוח

בית המשפט השלום בתל אביב חייב את בנק דיסקונט לפצות את ניב, לקוחה של הבנק, ב-118 אלף ש"ח בעקבות העברות כספים שבוצעו על-ידי הבנק מחשבונה של ניב, לחשבון משותף לה ולאמה, לשם הפחתת יתרות חובה בחשבון זה.

ניב, אשר יוצגה על-ידי עו"ד גיורא אונגר, טענה בבית המשפט כי ההעברות שבוצעו על-ידי הבנק, נעשו שלא כדין. לטענתה, בין השנים 97-98, העביר הבנק מיוזמתו סכומים שונים מחשבונה האישי לחשבון משותף לה ולאמה. באופן כזה בוצעו 11 העברות, הראשונה שבהן בסכום של 36,167.64 ש"ח והיתר - בסכומים שנעים בין 1,400 ש"ח לכ-2,970 ש"ח. בסך-הכל הועבר מחשבונה האישי של הלקוחה סכום של למעלה מ-55 אלפי ש"ח.

<>טענות בנק דיסקונט

לטענת בנק דיסקונט, אשר יוצג על-ידי עו"ד מרדכי גרון, ניב לא ביקשה לצאת מהחשבון המשותף. אילו ביקשה לצאת מהחשבון המשותף, הדבר היה מן הסתם מתבצע משום שלא היתה לבנק כל סיבה שלא לבצעו. מאחר שבמעמדה כשותפה בחשבון משותף לא חל כל שינוי - ההעברות של יתרות זכות מחשבונה האישי לחשבון המשותף, בוצעו כדין בהתאם למערכת ההסכמית שבין הבנק לבין התובעת לפיה: לבנק עומדת הזכות לקזז יתרות זכות בחשבון של לקוח כנגד יתרת חובה של אותו לקוח בחשבון אחר, מבלי שיהיה עליו לקבל את הסכמת הלקוח לביצוע הקיזוז, וזה בין שהחשבון שנמצא ביתרת חובה הוא חשבון של הלקוח לבדו ובין שהוא חשבון משותף ללקוח ולאחרים.

<>טענות ניב

לטענת ניב, לאור התדיינות קודמת עם הבנק, היה עליו לגרוע את ניב מהחשבון המשותף. לטענתה, הבנק קיבל את העמדה הזו כפי שמוכח מעצם העובדה שהוא חזר בו מההליך שניהל כנגד ניב בתיק אחר, וכשם שהוא לא היה זכאי לדרוש מהתובעת את סילוק החוב שנצבר בחשבון המשותף כ-3 שנים לאחר שלחשבון זה הוזרם הסכום של 450,000 ש"ח, כך גם לא היה רשאי להעביר מחשבונה הפרטי לחשבון המשותף, את הסכומים שהעביר לשם הפחתת יתרות החוב בחשבון המשותף.

<>ביהמ"ש דחה את טענות הבנק

בית המשפט קיבל את עמדתה של ניב וקבע כי לאור הראיות שהוצגו בפניו, עולה כי אכן התקיימה פגישה בה סוכם כי לאחר שיופקד סכום של 450 אלף ש"ח, יסיר הבנק את שמה של ניב מהחשבון המשותף.

השופטת מצאה כי עדותה של פקידת הבנק, אשר היתה אמורה לבצע את הסרת שמה של ניב מהחשבון המשותף, מיתממת וצורמת. נקבע בצורה מפורשת כי פקידת הבנק ידעה מה כוונתה של ניב כאשר הפקידה את הסכומים בחשבון המשותף, קרי סיום אחריותה לחבות כלשהי כלפי הבנק, שמקורה בפעילות של אמה בחשבון זה או אחר. אף על-פי כן, לא פעלה כפי שהתבקש ממטרת השיחה.

אשר לטענת הבנק, כי לא היתה כל סיבה שלא לבצע את הגריעה מהחשבון המשותף אם זה מה שהתובעת היתה מבקשת, ואין להניח שהדבר לא בוצע בכוונת מכוון - הרי לא יתכן שהגב' שטרוזר (פקידת הבנק) חזתה מראש שכחלוף שנה או יותר יהיה צורך להיעזר בכספים שבחשבון האישי של התובעת כדי להפחית את יתרות החוב בחשבון המשותף. בית המשפט קבע אחרת. לדעת השופטת נורית חביב, לא היה צריך לצפות את הצורך בביצוע העברות כאלה, כיוון שהחשבון המשותף כבר הראה סימני מצוקה ופרישת השותף בעל היכולת הכלכלית בחשבון אינה מסמנת טובות לבנק. למרות המסקנה הזו של בית המשפט, קבעה השופטת שאין צורך להגיע למחוזות אלו. באמירה קשה וחריפה על הבנק קבעה, כי "די בהקטנת ראש רשלנית, מצד פקיד בנק שמטפל בחשבון - לא כל שכן פקיד שנושא בתפקיד של סגן מנהל סניף, כדי שהבנק, ולא הלקוח שנזקק להנחייתו ונותן בו את אמונו, ישא בתוצאות".

<>חישוב הריבית בה יחוייב הבנק

לאחר שקבע בית המשפט כי העברות הכספים שנעשו בין החשבונות, נעשו שלא כדין, נותרה השאלה מהו גובה הריבית בה יחוייב הבנק לטובת ניב. בפני בית המשפט עמדו שתי אפשרויות. האחת, לנקוב בסכום הריבית החריגה אשר היתה נגבית מניב, אילו היתה ביתרת חוב בגובה הסכום שהועבר ממנה, כלפי הבנק. השנייה, גובה הריבית אשר היתה נזקפת לזכות התובעת, אילו הסכומים היו עומדים לזכותה בחשבונות בשליטתה. סכומי הריבית לפי שתי החלופות נקבעו בין 155 אלף ל-126 אלף ש"ח, בהתאמה. שתי אפשרויות נוספות הינן חישוב הריבית לפי תשואות אגרות החוב וריבית משפטית. חישוב הריבית לפי תשואת האג"ח הצמוד, נסמך את חבות הבנק לפי צו הבנקאות שמחייב מוסד בנקאי להשקיע "פיקדונות ללא תנועה" במלוות צמודי מדד. לפי חישוב זה חבות הבנק היא בגובה 93 אלף ש"ח. אשר לגובה הריבית המשפטית, הסכום היה עומד על 85 אלף ש"ח.

בית המשפט פסק כי חישוב נכון של הריבית יהיה להעמידה על גובה הריבית שהיתה מתקבלת בידי התובעת, אילו היו כספים אלו עומדים לרשותה. שיטה זו תומכת בעיקרון השבת הנזק לניזוק. מחוות הדעת עולה שלמועד הגשת התביעה, הסכום שעל הבנק לשלם לתובעת (קרן וריבית) עומד על 118,392 ש"ח.

עוד חוייב הבנק בתשלום הוצאות משפט לתובעת בסך 12 אלף ש"ח.