אדם חתם כערב להלוואה שנטל אחיו מבנק לאומי. לאחר מות האח פנה הבנק אל הערב ודרש ממנו לפרוע את החוב. לערב אין מקורות לתשלום החוב שכן נכה הוא, אב לשניים, וכל הכנסתו מסתכמת ב-3,299 שקלים, מקצבת הנכות ומקצבת ילדים.
בנק לאומי פנה לראש ההוצאה לפועל וביקש לעקל את דירת הערב בת ה-50 המטרים בבת-ים, ששווייה על-פי הערכות שמאי, כ-90 אלף דולר.
רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב פסקה בחודש יולי 2005, כי הדירה בבת-ים תועבר לרשות הבנק, אך זה יחויב לדאוג לבני המשפחה לדיור חלופי לתקופה של שבע שנים בשווי של 400 דולר לחודש.
הערב ערער, באמצעות עו"ד אבי ענתבי, לבית המשפט המחוזי בתל אביב על החלטה זו, ומבקש מבית המשפט שיורה לבנק לאומי להעניק לו ולבני משפחתו דיור חלופי לכל החיים ולא רק לשבע שנים. את הבקשה סמך עו"ד ענתבי על דבריו של השופט א' ריבלין, שקבע כי "הגנת הסידור החלוף אינה עוסקת במותרות, היא עוסקת במינימום. אם אין לחייב מקום מגורים סביר או סידור חלוף, המשמעות היא, בדרך כלל, אחת: הוא ובני משפחתו יימצאו עצמם בלא קורת גג, כשרק כיפת השמים לראשם".
בנוסף, ביקש הערב לקבוע סכום גבוה יותר לדמי השכירות אותם יהיה חייב הבנק לשלם בדיור החלופי אותו ישכור בעבור בני המשפחה. אין מחלוקת בין הצדדים לעובדה כי נלקחה הלוואה וכי הערב חייב בה, אך לטענת עו"ד ענתבי, החוב נוצר בשל מותו הטראגי של לוקח ההלוואה והערב לא היה זה שנהנה ממנה.
