אירנה דמשק מראשון לציון, קנתה בחודש אפריל, אשתקד, נעלי עקב מחנות סאקו עור בע"מ, בעיר, ושילמה 275 שקל. כעבור חודשיים, כשנפשה בחו"ל, עקב הנעליים נשבר ודמשק החזירה את הנעליים לתיקון. לאחר שהתיקון לא הועיל והעקב נותר רופף החזירה את הנעליים וביקשה את כספה.
כשנתקלה בסירוב תבעה את החנות בבית משפט לתביעות קטנות בראשון-לציון בסכום של 1,000 שקל הכוללים את התמורה ששולמה עבור הנעליים בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה והוצאות נסיעה. דמשק הדגישה בכתב התביעה שהמקרה הסב לה עוגמת נפש רבה.
בכתב ההגנה הכחישה החנות את כל טענותיה של דמשק. לדבריה, הנעליים אינו פגומות ופגם בייצור היה מתגלה מיד ובסמוך לנעילתן וכי הנעליים "סבלו" מבלאי, עקב שימוש במשך חודשים, שנראה לעין בסוליה ובנעל עצמה. החנות הוסיפה שהתובעת הוזמנה לקחת את הנעליים המתוקנות וסירבה בכל תוקף.
בדיון בפני השופט אברהם הימן, שהתקיים בחודש שעבר, הציג נציג החנות את הנעליים המתוקנות והציע לדמשק לקחתן. בתום הדיון הסכימה דמשק והדגישה שאינה מוותרת על טענותיה.
בפסק הדין דחה השופט את התביעה מבלי שחייב את דמשק בהוצאות. "אני מקבל את טענת הנתבעת ודוחה את התביעה. אני קובע כי בנסיבות המקרה לא הרימה התובעת הנטל המוטל עליה להוכיח כי עקב הנעל נשבר כתוצאה מפגם ביצור ולאו דווקא כתוצאה מבלאי רגיל, וסביר, בנסיבות המקרה. התובעת לא הוכיחה ולו ברמז את הנסיבות בהן נשבר העקב ומה היה הגורם לכך. נציג הנתבעת לעומת זאת, הוכיח שהנעליים תוקנו וטענתו שהדבר נעשה זה מכבר לא נסתרה".
כאשר בעל דין טוען שקנה נעליים פגומות, עליו לתמוך טענה זו באמצעות חוות דעת מומחה. יש להצביע על הקשר הסיבתי שבין הפגם בייצור לנזק שנגרם. כל התביעות שהעלו טענה, במישור המשפטי, לפגם ביצור נדחו כשלא צורפה להן חוות דעת מומחה. אין לטעון טענות בעלמא וכל הטוען עליו הראיה.
סעיף 18 א' וסעיף 18 א' (1) לחוק הגנת היצרן מסדירים את נושא האחריות לטובין ולשירותים וקובעים שצרכן צריך לאפשר ליצרן, יבואן, סיטונאי או קמעונאי לתקן ליקויים ופגמים ורק לאחר מכן להחליפם בשלמותם או בחלקם במשך תקופה שייקבע. רק בית המשפט רשאי להורות על ביטול עסקה והשבת התמורה. מכאן שבעל דין שקנה נעליים, וזמן קצר לאחר מכן גילה שנקרעו, צריך לאפשר לחנות לתקנן ואם הדבר לא הסתייע להחליפן. אם יבקש את כספו והחנות תסרב יצטרך להגיש תביעה קטנה.