כשאני מקבל אלבום חדש, עוד לפני שאני שומע אותו אני בודק בחוברת המצורפת מי עבד על האלבום, מי שותף לעשייה ומי מנגן.
באלבום החדש של יהודית רביץ, "עיר קטנה", הראשון שמוזכר בחוברת הוא אמיר צורף, המפיק המוזיקלי שגם עיבד יחד עם רביץ את השירים. צורף נראה במבט ראשון כבחירה מצוינת עבור האלבום שאמור להיות "רוקי" בסגנונו, אבל כשמכניסים את הדיסק למערכת, מתחילות לבצבץ תהיות לגבי השילוב בין השניים.
האלבום נפתח בשיר "הפנים שבפנים" שאותו כתבה עבורה רונה קינן. רביץ (שהלחינה את השיר) וצורף שעיבד אותו יחד איתה, כנראה פיספסו את העובדה שרביץ אמורה לשיר אותו ולא קינן. התוצאה: שיר רוק רך עם שירה מונוטונית שנשמע כמו פליט מ
אלבומה החדש של קינן. וזה חבל, כי ליהודית רביץ יש מנעד קולי אדיר שיכול להרים אצטדיונים. השיר הזה, בלחן שלו, אם הוא היה מקבל את הסוויץ' הנכון בפזמון, היה יכול להיות הלהיט הבא שלה.
גם השיר הבא כבר נופל לאותה מלכודת. "כשתבוא אהבה" נכתב והולחן על-ידי
סיוון שביט - זוגתו של צורף ואמנית מוכשרת בפני עצמה. אך כשרביץ שרה אותו הוא לא מצליח להתרומם ונשאר בשיממון. נדמה שאם סיוון שביט היתה מבצעת את השיר בעצמה, הוא היה יוצא הרבה יותר מוצלח.
למעשה, אחרי כמה וכמה שמיעות המסקנה שאליה הגעתי היתה שיהודית רביץ לא ממש מתחברת לשירים השקטים. רק כשהם מקבלים קצב והגיטרה החשמלית זוכה לנוכחות חזקה יותר - שמחת החיים נכנסת לקול של רביץ. בשיר "עיר קטנה" שכתב והלחין יהלי סובול, ממש אפשר לשמוע את החיוך של רביץ ולהרגיש את השחרור שלה.
כך גם בשיר "בשעה שאחרי הלילה" שכתב נתן זך. הוא גם מקריא בו קטע בקולו העמוק, שמשתלב בצורה מושלמת בשיר, גם אם זה בסך-הכל ארבעה משפטים. השילוב שלו יחד עם הפזמון הממכר העיף את השיר לשמיים, וגרם לי לשמוע אותו שוב ושוב ושוב. אחרי השיר הזה האלבום חוזר לשגרת השיעמום שלו. גם ניסיון מעניין של צורף לשלב בשיר "בודהה" תכנותים על חשבון הקלידים לא מצליח להציל אותו, בעיקר בגלל שהמנגינה מכסה את השירה ולפעמים מעלימה אותה לגמרי.
דיסק הבונוס שמצורף לאלבום כמעין B-side, מכיל בתוכו שישה דואטים של יהודית רביץ עם אמנים אחרים, בשירים שיצאו באלבומים של זמרים אחרים. "רחוק ממך" יצא באלבום "11 א'" של
ברי סחרוף ורע מוכיח, "חדרים שבלב" עם
חמי רודנר יצא לראשונה בשנת 2002 באלבום "מלנכוליה אהובתי", "האיש ההוא" נולד בפרויקט "מפגשיר" יחד עם אהובה עוזרי ו"ים של געגוע" מבוצע יחד עם אסתר עופרים והוקלט במיוחד בשביל פסטיבל ערד בשנת 1995. הדיסק הוא תוספת מרעננת וכייפית במיוחד, שללא ספק מוסיפה נקודות זכות לאלבום כולו.
בסיכומו של עניין, אפשר להגיד שהאלבום לא מציג את יהודית רביץ באור שמגיע לזמרת ברמתה, ובהחלט היה אפשר לשדרג את האלבום אם היו מוסיפים לו קצת יותר קצב.
יהודית רביץ - "עיר קטנה", הליקון
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
