אייל קיציס מפספס את בר וליאו

כשאייל קיציס מבטיח "מבט נוסף על האירועים הסוערים של השבועות האחרונים", זו לשון מכובסת למחזור בדמות לקט. תופעה מגונה באופן עקרוני, אולם במקרה של "ארץ נהדרת" היא אכן מאפשרת התבוננות שניה, מעמיקה יותר, על פועלה של אחת התוכניות המשפיעות ביותר על הישראליות בת זמננו. זה אינו מהלך מיותר. עמוק בעונתה הרביעית, כבר אין טעם להשחית מלים על הדרך שבה "ארץ נהדרת" מחלחלת לשיח הציבורי, לעתים אף מתערבת במהלכו ומעצבת אותו; רלוונטי יותר לבדוק מה היא תורמת לו, ולמרבה הצער גם מה לא.

לסאטירה חברתית ופוליטית נכונו במהלך ההיסטוריה הטלוויזיונית כמה תפקידים. בתוכניות מכוננות של אבות מייסדים, למשל "ניקוי ראש" שלנו או "ספיטינג אימג'" אצל הבריטים, היה היגיון וחשיבות בעצם ההגחכה וקריעת מסכות המהוגנות של ממסד שלטוני חזק מדי. בישראל 2007 זה אינו נחוץ. תדמיתם של בכירי ונבחרי הציבור גם כך בשפל המדרגה. קל למדי להלעיג עליהם ולבזותם על בסיס פגמים חיצוניים או קווי אופי בולטים, ודאי לתוכנית עטורת קומיקאים פנומנים. מאכזב לגלות ש"ארץ נהדרת" מסתפקת יותר מדי במועט הזה.

להציג שוב ושוב את עמיר פרץ ככסיל קולני, להיטפל להברה מהוססת של אהוד אולמרט, להתמקד בטווסיותו הטייסית של דן חלוץ - עשוי להיות משעשע, אך ודאי לא חתרני או פורץ דרך. מתוכנית עם כוחות יצירתיים כה גדולים ניתן לצפות שתשחיל סאטירה נוקבת לגופם של עניינים. שתתקוף את הבגידה בקו החברתי של פרץ, שתלעג להססנות המדינית ולבריחה מאחריות של אולמרט או לפחות תיצמד לעננת השחיתות והילת ההתעשרות הנדל"נית שאופפות אותו, שתייסר את חלוץ על מכירת תיק השקעותיו בעת היציאה למלחמת לבנון. זה לא עניין של אנינות, אלא של אפקטיביות והיררכיית חומרה. הרי מה שמדאיג בדמותו של הח"כ יורם מרציאנו אינו דיבורו הפרחי, אלא עוצמת החיבור המפתיעה שלו למשפחות פשע מאורגן, כפי שזו נחשפה בעת תגרה במועדון.

אין פסול בצחוק בריא, ולא כל בדיחה חייבת לשאת את צער העולם על כתפיה. כשאסי כהן מגלם את דמותו של השר ראלב מג'אדלה כראפר ערבי, זו בהחלט הצגת תכלית של כתיבה ומשחק. אבל חשוב לזכור שאין בכך מהלך סאטירי של ממש. חיבה להיפ-הופ אינה קו אופי בולט של מג'אדלה, גם לא סמל להתנהלותו הפוליטית עד כה. בדיוק כפי שבשבוע שעבר הוטבל באקווריום איש צפרדע בדמותו של עמי אילון, ללא עילה סאטירית ממשית מלבד עברו בשייטת. בהקשר הזה, כרגע מסתמן הטיפול ברפאלי את דיקפריו כפספוס כואב במיוחד. סקץ' בדיוני אודות הזוגיות המלחיצה והקלאפטעית של צמד הכוכבנים אינו צו השעה. הרבה יותר בוער לשפד את המניפולטיביות הצינית שלהם אל מול המדינה המטורללת שנושאת אליהם עיניים מתבטלות, והאמת שעוד לא מאוחר.

ארץ נהדרת, ערוץ 2, שישי 21:15