בית האימים של ברבי

יום אחד יצא לרחוב סולן להקת The Fall הבריטית, מארק אי סמית. האף שלו, כרגיל, היה בעננים. מארק לא ראה ממטר, אלא רק חשב על טקסטים מרקסיסטיים, שישרתו את האלבום הבא של להקתו. הוא צעד במהירות, פסיעות הפכו לצעדי ריצה, כשלפתע - בום! נפילה.

מארק צנח לתוך בור ג'ורה. אף עובר אורח לא שם לב שהאדמה בלעה אותו, והוא המשיך ליפול, יותר נכון להתגלץ' לתוך צינור ארוך מאוד, כזה של פארק מים. אותו צינור הוביל את מארק היישר אל תוככי בטנה של טירה גותית מבודדת. עבור העולם הארצי, הפך מארק ממורד נהדר לאדם נעדר. עבור העולם שמעבר, מארק הפוליטי עבר לעולם שכולו יצרים ותשוקה זוהרת.

זוהי האסוציאציה שעולה מהאזנה לאלבום הבכורה של להקת The Horrors הבריטית ("Strange House"; ייבוא: הליקון). המוזיקה שבו מפגישה באלגנטיות זרמים של פוסט-פאנק בריטי עם אסתטיקת רוקנ'רול שמתכתבת בפנאטיות עם הצד האפל של הסטונז ועם הגראז' של The Fuzztones. מעבר לגיטרות הסוערות והמגוונות שיוצרות את עמוד השדרה של האלבום הזה, אפשר למצוא בו אורגנים שנשמעים כמו נברשת מפוארת, שלפעמים נכבית ותחתיה דולקים נרות ארוכים, שהאש גורמת להם לגדול ולגדול במקום להתכלות.

ההופעה הראשונה של להקת האימים הזו התקיימה בספטמבר 2005, שתי חזרות ושלושה שבועות בלבד אחרי שהוקמה (במקרה של The Horrors, שחבריה משקיעים בבגדים לפחות כמו במוזיקה, הופעה ראשונה היא נקודת ציון חשובה). אלא שמאז היא הספיקה להופיע בטוקיו ובלוס אנג'לס, וג'ארוויס קוקר אף הכתיר אותה בתור "העתיד של הרוק הבריטי". על הנייר זה נשמע כמו עוד הייפ מתוזמר היטב, אבל עכשיו יוצא אלבום הבכורה שלה ומוכיח אחרת.

היופי ב"Strange House" טמון בעובדה שהוא לא נשמע כמו אלבום קונספט קשיח, שכל מהלכיו שורטטו מראש. הוא נשמע כמו להקה שמורכבת מאנשים שקודם כל אוהבים אחד את השני, ורק אחר כך בודקים אם יש לך תספורת רוקנ'רול. אומנם העטיפה שלו (מחווה לאלבום הראשון של הניו-יורק דולז) מצליחה לעורר את החשד שמדובר בלהקה שחושבת שאפשר להשיג את העוצמה של ג'וני תאנדרז רק בזכות בגדים "נכונים", אבל המקרה של The Horrors הוא אחר: לא מדובר בלהקת בובות סטייל MTV2, כי אם בכזו שהצליחה למשוך לאלבומה קאליברים כג'ים סקלאבונוס (מתופף הבד סידס והקראמפס), ניק זינר (גיטריסט להקת יה יה יה'ז), וטכנאי מיקס בעל שם ענקי - אלן מולדר.

מספרים ש-The Horrors מחלקת בהופעות שלה את עותקיו של פנזין שסולן הלהקה (סטודנט לאמנות במוסד היוקרתי סיינט מרטינס) צייר, כתב והכין. יש שם מאמרים על להקות פריקביט בריטיות מאמצע הסיקסטיז וטיפים לתפירת בגדים בטכניקות DIY. ידיעות על היעלמותו של מארק אי סמית לא תמצאו שם, אבל לא נורא. מארק מצא בית חם. בית ושמו "Strange House".

The Horrors - Strange House - הליקון