חזראן איאד דואב מרצה מאסר עולם בכלא שאטה. בשבוע שעבר חייב אותו בית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע לשלם למדינה הוצאות משפט בסך 750 שקל לאחר שהגיש תביעת סרק. בכתב התביעה נטען שבמספר הזדמנויות, כשהועבר בין בתי כלא שונים, סוהרים גנבו ממנו בגדים, שעון, ווקמן, נעליים אורטופדיות, מעיל, שני תיקים, טלוויזיה, מאורר ואוכל שקנה בקנטינה. דואב לא הוכיח את התביעה ולא צירף מסמכים וקבלות שיעידו על אומדן הרכוש שאבד.
בכתב ההגנה הכחישה מדינת ישראל את כל טענותיו של דואב וטענה שהחפצים הוחזרו לו או לבני משפחתו. הנעליים בעלות סוליה מברזל, הוחרמו כי אסור להחזיק ברזלים בין כותלי הכלא, ונמסרו לבני משפחתו, הווקמן הוחזר לתובע, והטלוויזיה והמאוורר, אינם אישיים ושייכים לכל האסירים בתא. הסוהרים הכחישו בדיון שהתקיים בפני השופט ישראל אקסלרד, שלקחו משהו מהתובע, "ואין זה מתפקידנו לקחת חפצים מאסירים".
בפסק הדין התייחס השופט לעובדה שכתב התביעה לא היה קריא וברור וכך גם עילת התביעה. "כתב התביעה אינו ברור וזאת אני אומר בלשון המעטה. אילו לא היה מדובר באסיר שאפשרויותיו להיעזר באחרים מוגבלת ובהליך בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתו מוסמך בית המשפט לגלות גמישות בכל הנוגע לסדרי דין וראיות - דין התביעה היה להידחות בשל חוסר הפירוט והבהירות בכתב התביעה".
השופט קבע שדואב לא הוכיח שנלקחו ממנו חפצים שפורטו בכתב התביעה. "עדותו היתה מבולבלת ביותר, וקשה עד מאוד היה לעקוב אחר דבריו, גם כאשר נעזר במהלך הדיון בשוטר ליווי דובר ערבית". דואב, כך נקבע בפסק הדין, לא הציג ראיה, קבלה על רכישה, טופס הפקדת ציוד או כל מסמך אחר מהם ניתן ללמוד שפריט מהפריטים שנלקחו, לטענתו, היו בכלל ברשותו. השופט הדגיש שדחה את הדיון כדי לאפשר לאיאד להצטייד במסמכים וקבלות אך בלא הועיל.
"אני סבור שלא די בטענה שאדם לקח חפצים ומסמכים מהתובע ובהיעדר ראיה שתתמוך בטענה כזאת היא נדחית על ידי. סיכום הדברים הוא שלא עלה בידי התובע להוכיח שהיו בבעלותו ובחזקתו החפצים לגביהם הוא טוען שנלקחו ולא הושבו". השופט דחה את התביעה וחייב את איאד לשלם למדינה 750 שקל הוצאות משפט.
