השר לביטחון הפנים, אבי דיכטר ייצג היום את ממשלת ישראל בטקס הזיכרון הממלכתי שהתקיים בבית העלמין הצבאי בפתח-תקווה. דיכטר פוקד את בית העלמין מדי שנה בשנה, מזה 34 שנים, עת הגיע לראשונה, ללוות בדרכו האחרונה לוחם, חבר ובן משפחה שנפל במלחמת יום הכיפורים. מאז פוקד השר דיכטר את החלקה הצבאית מדי יום זיכרון.
דיכטר שכאמור, הגיע לראשונה לבית העלמין עוד לפני התקופה שבה שירת בשירות הביטחון הכללי ומאוחר יותר כראש השירות, אמר, כי הוא מגיע למקום הזה בכל שנה, "אני עומד מדי שנה ביניכם", אמר והוסיף: "אני מביט בכם בני המשפחות, החברים לנשק והחברים האחרים. אני רואה איך דור ההורים והאחים מוקף בדור הילדים והנכדים, ויש שהנינים כבר בגרו אף הם, כדי להגיע לכאן למעמד קדוש זה".
"ואני גם מזהה בין הבאים את בני המשפחה שהפכו לחיילים, ומגיעים לכבד את זכרם של הנופלים, כאשר מדיהם מסגירים את היחידות שבהן הם משרתים, ואתה עומד נפעם: כל כך הרבה ערכים סופג הדור אשר עומד היום על משמר העם והמדינה. כל כך הרבה מוטיבציה נטענת בו על-ידי בני המשפחות, ובתוכן גם אלה אשר איבדו את היקר מכל - את גיבוריהם, שהם גם גיבורינו".
"אחרי 34 שנים בהן עמדתי ביניכם - שנה אחר שנה - אני עומד כאן ובחרדת קודש מדבר אליכם". הוסיף ואמר השר דיכטר בטקס הזכרון.
"מצבות האבן הדוממות לכאורה, מונחות בעצם - כל אחת ואחת מהן-על סיפור חיים של לחימה וגבורה. אם נחבר את כל הסיפורים, נקבל מסכת מופלאה של עם המבקש לחיות בארצו. עם אשר היה נכון ערב הקמת המדינה, להקימה על שטח קטן בהרבה מזה שעליו הוקמה לאחר מלחמה קשה ועקובה מדם, במהלכה נפלו חלל, אחד מכל מאה מתושבי המדינה שזה עתה קמה.
"גם אז וגם מאז, ביקשנו שלום והתכוננו למלחמה. היה ברור לנו כי באזור שבו קמה מדינת ישראל, אין די בכמיהה לשלום. כאן, אל מול מבקשי רעתנו, חייבים גם לייצר הרתעה נגד חורשי רעתנו". הוסיף ואמר השר אבי דיכטר, שהגיע לטקס בבית העלמין בפתח-תקוה, לראשונה כשר וכנציג רשמי של ממשלת ישראל.
"כל שאנו מבקשים לייצר, היא מציאות של 'הרתעה ושלום' ולא מציאות של "מלחמה ושלום". רק כאשר איננו מצליחים להשיג את אותה הרתעה, אשר נדרשת כדי למנוע מאויבינו להמשיך ולפגוע בנו, רק אז אנו עוברים לשדה הקרב: בין כשזה נכפה עלינו ובין כשאנו יוזמים, כדי לקיים את המשפט: "הקם להרגך, השכם להורגו".
"ואולם גם אז, בתום אותה מלחמה ארורה - כן , איני זוכר ואיני מכיר מלחמה שאינה ארורה בגין תוצאותיה הקשות - גם אז בתום המלחמה, מתחילה שוב החתירה לשלום. החיפוש בכל דרך, כדי לנסות ולמצוא את הנתיב שיבטיח לנו חיים, כאן במדינתנו ישראל, מבלי שנמשיך לדמם ולאבד את בנינו".
"החתירה היא ל"שלום של כבוד" - ואין שלום, מבלי שכבודם של שני הצדדים יבוא בו לידי ביטוי. כל אחת ואחד מחלליכם שהם גם חללינו, בני המשפחות, שואל שם במרומים, האם נפילתי קידמה במשהו את החיים הנורמליים כאן למטה, על פני האדמה במדינת ישראל".
"חובתנו מדי יום, וביתר שאת ביום הזיכרון הלאומי, להישיר מבט אל הנופלים ולומר את תשובתנו באומץ ובכנות. והתשובה אינה קלה. המונח "שלום של כבוד", אינו נתפס על-ידי כולנו באותו אופן ואינו נושא בעיני כולנו את אותו האופי. ואף על-פי כן, ברור לכולנו כי אין אנו עם הנהנה לחיות על חרבו. את עתידנו אנו בונים כך שנשגשג ונבנה כאן בציון, מבלי לאבד שוב ושוב מבנינו, במלחמות שנוכל להימנע מהן - הוא שאמרנו: מלחמה מעולם היתה ארורה ומלחמה לעולם תהא ארורה".
בסיום דבריו, הביע השר דיכטר את התייחסותו באופן אישי, כאחד שלחם ועוסק שנים רבות במלחמה בלתי מתפשרת נגד ארגוני הטרור ושולחיהם: "ראיתי גם ראיתי בעשרות שנותי במערכת הביטחון, כיצד עולמות אישיים של חברים שנפלו, פוערים בור עמוק בלבם של בני המשפחה, אלה שבמעגלים הקרובים אך גם באלה הרחוקים יותר.
הזיכרון מגשר על התהום שנפערה אך אינו מסוגל למלא את שנלקח ויצר אותה".
"כל שנותר הוא להבין שרק אם נמשיך ביחד, למרות הכאב, בגלל הכאב, נוכל לאותת לנופלים כי איננו מצליחים להסתדר בלעדיהם, אנו פשוט מנסים כמדינה וכמשפחות, לסדר את הדברים אחריהם, על-פי מורשתם, על-פי צוואתם".
