ציון פרץ, מדימונה, קנה שולחן מעץ מלא, תמורת 4,500 שקל, וקיבל אותו עם שריטות ו"נפיחויות". פרץ תבע את בעל החנות, יצחק פיליפ, בבית המשפט לתביעות קטנות בדימונה בסכום של 14,400 שקל. לדבריו, פיליפ דחה אותו בלך ושוב במשך שנתיים וגרם לו עוגמת נפש. לאחרונה הסכים להחליף את השולחן ובפועל החזיר את אותו שולחן. פרץ ביקש מבית המשפט לבטל את העסקה ולהשיב את כספו.
בכתב ההגנה טען פיליפ, שנציג מטעמו בדק את השולחן והבחין שעקב שטיפת הרצפה עם כמות מים גדולה, נוצרה "נפיחות" בעץ. "גם במעמד הבדיקה השולחן עמד בתוך שלולית מים ותחתית הרגל החלידה". לדבריו, השולחן נשלח, על חשבונו, לצביעה במפעל למרות שלא היה פגם בייצור. "הוסבר לתובע שהצביעה לא תעלים את כל הפגמים אלא תשפר את מראה השולחן ואין להרטיב את רגלי השולחן במים, שכן הדבר גורם ל'נפיחויות' בעץ".
בדיון בפני שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בעכו, רות בהט, שהתקיים בחודש מרס, הכחיש פרץ שהשולחן ניזוק בגלל מים וקבע שנקנה פגום ויש להחליפו. פיליפ השיב שפרץ בדק את הסחורה כשהגיעה ולא התלונן על פגמים ושילם את ההפרש.
בפסק הדין דחתה השופטת את התביעה. "בפני גרסת התובע מול גרסת הנתבע. מחד גרסת התובע לגבי פגמים הקיימים עדיין בשולחן ומנגד גרסת הנתבע הטוען כי הפגמים נגרמו כתוצאה מטיפול של התובע בשולחן. בבואי לשקול את גרסאות הצדדים לא השתכנעתי בדבר עדיפות גרסת התובע על גרסת הנתבע".
השופטת התייחסה לכלל: "המוציא מחברו עליו הראיה", והדגישה שפרץ לא צרף לכתב התביעה אסמכתא שתוכיח את טענתו בדבר פגמים שנתגלו בשולחן מיד לאחר קבלתו. פרץ גם בחר מטעמים השמורים עמו, שלא להציג לבית המשפט תמונות של השולחן הפגום, "מדובר ברהיט המצוי בחזקתו ובשליטתו ואשר לגביו לא היתה כל מניעה לצלמו ולהגיש תמונותיו, והימנעות זאת יש לזקוף לחובתו".
בנסיבות העניין השופטת לא חייבה את פרץ בהוצאות משפט, אולם שכחה לציין שלצדדים נתונה בקשת רשות ערעור, בתוך 15 יום, לבית המשפט המחוזי.ת.ק: 1113/06.