מינה רדוס מבאר-שבע גילתה בחודש מרס 2006, סימני רטיבות בתקרה בכניסה לדירה ובמטבח. היא פנתה לשכנה, אבי ברקוביץ, המתגורר בדירה שמעליה וביקשה שיתקן את נזקי הרטיבות שנגרמו עקב פיצוץ בצינור פרטי בדירתו. ברקוביץ סירב והודיע שיש להמתין חודשיים עד שהתקרה תתייבש.
חלפו שלושה חודשים וברקוביץ לא תיקן את הנזק ורדוס, שביקשה לצמצם את נזקיה, פנתה, בלית ברירה, לבעל מקצוע שתיקן את הנזק בעלות של 700 שקל. רדוס, תבעה את ברקוביץ בבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע וביקשה להחזיר את הסכום ששילמה. לדבריה, הנזילה גרמה לפטרייה בתקרה והיה צורף בקילוף המשטח. לכתב התביעה צורפו תמונות מהן למד בית המשפט על היקף הנזקים שנגרמו.
ברקוביץ לא כפר, בכתב ההגנה, באחריותו לנזקים שנגרמו עקב נזילת מים מדירתו, אלא ערער על גובה הנזק והסכום ששילמה רדוס. לדבריו, ניתן היה לתקן את הנזק בעלות נמוכה יותר והסכום ששילמה אינו סביר. "יכולתי לבצע בעצמי את התיקונים בעלות מזערית".
בפסק הדין קיבל שופט בית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע איל באומגרט, את התביעה לאחר שהתרשם שברקוביץ לא עשה מאומה במשך חודשים לתקן את הנזקים. "לבסוף לא נותרה ברירה בידי התובעת אלא לשכור שירותיו של בעל מקצוע לבצע את התיקונים. לא זו אף זו שהתובעת פעלה להקטנת הנזק. למרות שהיתה בידיה הצעת מחיר על סך 900 שקל היא מצאה בעל מקצוע שיבצע את העבודה בעלות של 700 שקל בלבד". השופט הוסיף שרדוס דיברה אמת בבית המשפט ולא חיפשה להתעשר על חשבונו של ברקוביץ. "מאידך התרשמות בית המשפט מברקוביץ הייתה שלמרות שנטל אחריות בגין הנזקים לא עשה דבר על-מנת לתקנם".
השופט באומגרט פסק שברקוביץ ישלם לרדוס 700 שקל עלות התיקון בתוספת 300 שקל הוצאות משפט. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. השופט שכח לציין שלצדדים נתונה בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. ת.ק: 2166/06
בית המשפט לתביעות קטנות דן בסכסוכי שכנים הנוגעים לרכוש פרטי בלבד, ולא לרכוש המשותף. המפקח על רישום המקרקעין ידון בתביעות שנוגעות לרכוש המשותף בבניין. ועד בית אינו רשאי להגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות וערכאה זו אינה מוסמכת לדון בתביעות נגד דיירים בעניין הרכוש המשותף בבניין.
