הנג אובר משתלם <br>

אורח החיים שסיגלתי לעצמי בעיר הגדולה הביא לי, מעבר לכרס התופחת ולחור המעמיק בכיס גם היכרות עם לא מעט מהפאבים ומהמסעדות בעיר. חשבתי שהכרתי כבר הכל, לפחות קונספטואלית. הרי כמה ומה כבר אפשר לחדש? עוד שידרוג של הויניגרט? עוד בירה מהחבית שאין לאחרים? רצה הגורל ודווקא ביום שני סתמי של אמצע השבוע נשלחתי לסקר את הבר של מנדיס. הפתעה? ביג טיים.

אספתי את אלאור, ידידה מהעבודה שביקשה שלא אציין את שמה לכן מעכשיו נקרא לה "ליאור", שם בדוי. בחיפוש אחר הכניסה למנדיס הרגשנו כמו עולים חדשים. חוש ההתמצאות שלי במרחב, הדומה באיכויותיו לזה של פקק שעם, בצירוף הכוונה טלפונית כושלת של חברה שלה לא ממש סייעו. אחרי שני סיבובים בין צומת רוקח נמיר לנמל הבנו איפה מסתתרת הפניה לרוקח 2. חניה בחוץ למכביר עשתה לי טוב על הלב והנה אנחנו באים.

בניגוד למקובל אתחיל מהדובדבן שבקצפת, פשוט כי כרונולוגית זה היה הדבר הראשון שנגלה לעינינו. עזבו בצד לרגע את השתייה והניחו לאוכל. במנדיס תקבלו עוד לפני כל אלה מה ששום מקום אחר בתל אביב לא יוכל להציע. במנדיס אתם יושבים על הבר באוויר הפתוח ומשקיפים על הירקון מתפתל לאיטו לאורו הנוגה של ירח קיצי. אם ננתק לרגע את מה שידוע לנו על טיב המים הזורמים תחתינו ונתמקד ברומנטיקה הפסטורלית שהתמונה הזו יוצרת, אזי די בכך כדי שהבר הזה יהפוך לשוס היסטרי. מזג אוויר מעולה עם הנוף הציורי הזה ממש בהישג יד דירגו אותו אצלנו גבוה גבוה עוד לפני שבכלל בדקנו מה יש מהחבית.

במנדיס תמצאו שני ברים מושקעים. האחד חיצוני והשני פנימי באזור המקורה. זאת בנוסף לאזור הישיבה בו מתפקד המקום כמסעדה. אנחנו התרווחנו על כיסאות הבר החיצוני והעניינים התחילו לזוז. פתחנו בפיג'לינג סאוור בשביל הגברת ובמידורי בשבילי. הברמן עשה רושם של מישהו שיודע את העבודה, אז נתנו לו להשתולל קצת ולהכין לנו מה שיבחר אחרי שהסאוורים נעלמו. בין לבין הורדנו צ'ייסר של אבסולוט. מצד אחד הצ'ייסר בא לנו ממש טוב, מצד שני אל תצפו שאני אזכור אחריו את השמות שנתן הברמן לקוקטיילים שרקח. את העובדה ששניהם היו מצוינים לא שכחתי. המלצה אישית: תנו לברמנים במנדיס להתפרע. כנראה שתאהבו מאד את התוצר, וגם אם לא, סביר להניח שלא תזכרו כלום אחריו, כך שאין לכם מה להפסיד.

כדי להשלים את מכלול הבילוי הלילי שמציעה מנדיס, החלטנו לנסות גם מבחר מהמנות המוצעות בתפריט הבר. העובדה שטרחו ובנו תפריט שונה לבר המצוי מרחק של חמישה מטרים מהמסעדה מדברת בעד עצמה. אם זו רמת הרצינות בה מטופל האוכל נראה שעומד להיות מעניין. קיבלנו שניצלונים מפטריות יער, קלמארי מטוגן ברוטב מעולה, שיפודי פרגית, מטבעות גבינה מטוגנת ושרימפס פיקנטי בחלב קוקוס. היתרון היחסי של בר החולק את מטבחו עם זה של מסעדה איכותית מורגש בכל המנות והטבחים כנראה למדו באותו בית ספר יצירתי של הברמנים.

ליאור או אלאור (אחרי עוד דרינק ההבדל ביניהן ממש היטשטש) ואני החלטנו פה אחד כי המנדיס הוא מקום שחוזרים אליו. אחרי שתקענו את הצוות שם כמעט עד שלוש לפנות בוקר אנחנו לא בטוחים שהם ישמחו לשמוע את הבשורה. חתכנו כל אחד לביתו. פרשתי לישון, סקרן באשר לעוצמת ההאנג אובר שתפתיע אותי בבוקר וזה לא איחר להגיע בדמות כאב ראש עמום. במחשבה לאחור, היה שווה.