ביתם של רויטל ויובל נגר מראשון לציון נפרץ בחודש ינואר אשתקד כשגרו בחו"ל. הבית ותכולתו היו מבוטחים בביטוח "כל הסיכונים" בחברת ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, וזו דחתה את בקשת הזוג למתן פיצוי. לדבריה, לא הוכח שהתכשיטים נגנבו והזוג לא עמד בתנאי הפוליסה. הזוג נגר תבע את חברת הביטוח בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון בסכום של 17,800 שקל. לדבריו, סירובה של החברה שרירותי ואינו מוצדק והם עמדו בתנאי הפוליסה.
בכתב ההגנה נטען שהתביעה מנופחת ודינה להידחות בהתאם לסעיף 25לחוק חוזה הביטוח: 25. מרמה בתביעת תגמולים - הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור. המבטח מחבותו.
חברת הביטוח הסכימה שהבית נפרץ אלא שלדבריה, לא הוכח שהתכשיטים נגנבו באותו אירוע. עוד נטען שיש לדחות את התביעה מאחר שהאזעקה לא פעלה 24 שעות ביממה ונציג מטעמו של הזוג לא ביקר בבית מדי שבוע באופן קבוע. חברת הביטוח ביקשה לחייב את התובעים בהוצאות משפט.
בדיון שהתקיים בחודש שעבר בפני שופט בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, אורן שוורץ, העידה אמה של התובעת, תמר מולגה, שביקרה בבית מדי שבוע וכך גם סייר של חברת שמירה. טכנאי של חברת הביטוח, שבדק את האזעקה, קבע שהמערכת היתה תקינה ופעלה בזמן האירוע. בפסק הדין קיבל השופט שוורץ את התביעה במלואה וקבע שעדותה של מולגה היתה מהמנה. "הנני קובע שהאם ביקרה לפחות פעם בשבוע בבית התובעים ועל כן התובעים מילאו אחר תנאי זה". בעקבות עדותו של הטכנאי פסק בית המשפט שהתובעים עמדו בתנאי הפוליסה ועל הנתבעת להעמיד כיסוי ביטוחי לאירוע הפריצה.
השופט תהה אם הבקשה לפיצוי בגין גניבת התכשיטים, נעשתה כדין או שמטרתה להגדיל את התביעה באופן מלאכותי. "החשד נבע מכך שלא נמצאו סימני חיפוש בחדר השינה ובבית ולא נעשו ניסיונות לפריצת הכספת". הסייר תאר בעדותו שהבית היה מבולגן, כמו לאחר פריצה, והחלון היה פתוח. השופט קיבל את גרסתה של התובעת שלא הכניסה את התכשיטים לכספת משום שלא הספיקה לאחר שמיהרה לטיסה. "הכיסוי הביטוחי היה מסוג 'כל הסיכונים' ולא הותנה באחסון התכשיטים בכספת". השופט חייב את חברת הביטוח לשלם לזוג נגר 17,800 שקל בתוספת 1,200 שקל הוצאות משפט. השופט שכח לרשום שלצדדים נתונה בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. ת.ק: 2050/06.
