אלעד בן שטרית הוכה בחודש דצמבר 2004 על-ידי השוטר אייל נוני. האירוע נדון בבית הדין למשמעת בירושלים ונוני הורשע, בחודש נובמבר 2005, בעבירה של שימוש בכוח שלא כדין. בן שטרית תבע את נוני בבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה בסכום של 17,800 שקל בגין נזקי גוף ועוגמת נפש. בן שטרית צירף לכתב התביעה תעודה מחדר מיון בה צוין שהוכה וסבל מכאבי ראש, סחרחורות, רגישות בצלעות ובבטן ושטפי דם.
בדיון שהתקיים לפני שבועיים וחצי בפני השופטת אסתר נחליאלי-חיאט, התירה השופטת לנוני להיות מיוצג על-ידי עו"ד והוא לא הכחיש את אחריותו לאירוע. השופטת הסבירה לבן שטרית, שהיה ראוי להגיש את התביעה הנזיקית לבית משפט השלום שם היה זוכה לפיצוי גבוה אם היה מוכיח נזקיו באמצעות חוות דעת רפואית של מומחה. בן שטרית השיב שמסיבות כלכליות אין באפשרותו לתבוע בבית משפט שלום ולהיעזר בעו"ד. השופטת התחבטה בשאלת גובה הפיצוי שיש לפסוק לבן שטרית לאור בקשתו להעמיד את התביעה בגובה סמכות בית המשפט לתביעות קטנות, קרי, 17,800 שקל.
"מאחר שמצויים אנו בבית משפט לתביעות קטנות ולמען הכרעה צודקת ויעילה, וכן מאחר שהוכח קיומו של נזק, הרי העובדה שהתובע בחר שלא להגיש תביעתו בבית משפט שלום, אינה צריכה להיות לו לרועץ ואין בעובדה שהתובע לא הצליח להוכיח במדויק את הנזק שנגרם לו, ולא הגיש ראיות בדרך המקובלת בבית משפט רגיל כמתחייב בסדרי הדין ולצורך הוכחת נזקיו, כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק".
השופטת בחנה את שאלת הכאב, הסבל ועוגמת הנפש שנגרמו לבן שטרית וציטטה מפסק דינה של השופטת נתניהו בע"א 283/89: "... כאבו וסבלו של אחר מי ידעהו ומי יחושנו, מי ידע להבחין בין ניזוק לניזוק לעניין הכאב והסבל הסובייקטיביים שלהם עקב אותה פגיעה עצמה, מי יוכל לשער אם הם קשים וכבדים יותר בתקופה הראשונה, של הסתגלות, או בתקופה מאוחרת, שבם כבר כשל כוח הסבל".
לאחר שעיינה בתיעוד הרפואי, בפרוטוקול בית הדין למשמעת ושמעה את עדויות הצדדים פסקה השופטת שנוני ישלם לבן שטרית 10,000 שקל בגין כאב וסבל. "התובע לא עתר לפיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה שנגרמו לו. לפיכך אין מקום לפסוק לו בגין אלו".
השופטת חייבה את נוני גם בהוצאות משפט בסך 500 שקל. השופטת שכחה לציין שהצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין. ת.ק: 1060/07.
