סטודנטים שאכפת להם

רבות כבר נכתב על המערכת הפוליטית בישראל-שהיא מושחתת, מנותקת מרצון העם, פועלת אך ורק לשמירת הכסא של חבריה וכי קיים משבר מנהיגות שסיומו אינו נראה באופק. לכן אין זה מפליא שאחוז ההצבעה בבחירות האחרונות הגיע ל-63%, לאחר שבשנות השמונים היה הוא בסביבות ה-80%.

קבוצת סטודנטים חדורי מוטיבציה ורצון לשנות מאוניברסיטת תל אביב החליטה לקום ולעשות מעשה, בחסות פרויקט למעורבות חברתית ומנהיגות צעירה של ארגון ההסברה StandWithUs. כ-25 סטודנטים, הקוראים לעצמם קבוצת "קול טוב", מכל קצוות הקמפוס, החל ממדעי מזרח אסיה וכלה בפיזיקה, עובדים כבר כחצי שנה על פרויקט אשר מטרתו להגדיל את אחוז ההצבעה בקרב צעירים מגילאי 18-32 בבחירות הכלליות לכנסת. ההתמקדות בקבוצת גיל זו נובעת הן מהשתייכותם של חברי הקבוצה אליה, והן כי בבחירות 2006 נרשמה ירידה של כשבעה אחוזי הצבעה מבחירות 2003 בקרב גילאים אלה. אחוזי ההצבעה החסרים מהווים כ-80,000 קולות, שהינם כ-2 -3 מנדטים!

עמרי סנדר, סטודנט למשפטים, טוען כי הצורך בפעולה לגיוס הקולות הצעירים הוא הכרח: "ההצבעה היא זכות אזרחית ראשונה במעלה, ואף מפתח לקבלת אחריות על החיים שאנחנו, הצעירים, בונים פה. אנחנו מאמינים כי ההתמודדות העיקרית שלנו היא תחושת הניכור שיש לרבים מהדור הצעיר כלפי המערכת הפוליטית. לכן מטרתנו היא לעזור לצעירים כמונו לבטא את תחושת השייכות החברתית והמחויבות המוסרית לחברה, על-ידי העלאת המודעות לחשיבות ולערכים של ההצבעה בהליך הדמוקרטי".

ראשית יתבקשו הצעירים להגיד - "זה קשור גם אליי", דבר שיציג אכפתיות לנושא ברמה האישית, הקבוצתית והציבורית. השלב השני יהיה להצביע כדי לממש את המחויבות שנוצרה עקב ההצהרה. לשם כך "קול טוב" פועלים בכמה מישורים, שהוכיחו כיעילים במחקרים שנערכו לגבי פרויקטים דומים בחו"ל. מעבר לקמפיין פרסומי רחב (בדומה לקמפיין Rock The Vote האמריקני), הם עובדים על פרסומים מחתרתיים שיופיעו ב-"YouTube" ויופצו באופן וירטואלי.

בנוסף, תקים הקבוצה אתר אינטרנט ובו מידע שימושי והצעות למעורבות ברמות שונות, בכללן ערכה להקמת קמפיין להעלאת שיעור ההצבעה, אותה יוכל כל בר בי רב להוריד וליישם באוניברסיטה שלו, במקום עבודתו או בארגונו. בערכה, המסתמכת על פרויקט New Voters שנערך בארה"ב, שיטות לגיוס מתנדבים, הוראות להקמת דוכנים ואף דרכי שכנוע מצביעים פוטנציאליים, פנים מול פנים או בטלפון.

הדרך אינה מסתמנת כקלה. לפי סקר "קול אחד" לקראת בחירות 2006, רק 44% מהצעירים התכוונו להצביע בבחירות, ו-52% מהם טענו כי הבחירות כלל אינן מעניינות אותם. הסיבות לחוסר ההתעניינות היו, בין היתר, חוסר אמון כי קולם ישפיע, חוסר אמון בפוליטיקאים שיממשו את הבטחותיהם ותחושה כי זהו בזבוז זמן בשעה שאפשר לנצל את יום החופש של הבחירות ופשוט ללכת לים.

מעבר לקהל היעד הבעייתי, גם עלות הפרויקט אינה נמוכה, כך שכיום הסטודנטים פועלים למען גיוס משקיעים ורתימת שותפים לפרויקט - ארגונים וחברות המעוניינים לקחת חלק בפרויקט חברתי א-פוליטי. עינת וייס, סטודנטית לתואר שני בדיפלומטיה, טוענת כי הכדאיות של גופים לחבור לפרויקט טמונה בפרסומם האישי והעלאת ערכם בקרב הציבור, מעבר לסיפוק אישי כתוצאה ממעורבות ועשייה חברתית.

למרות הקשיים, "קול טוב" אינם מתכוונים להרפות מאחר שלטענתם בחירות הינן מהותה של דמוקרטיה אשר מטרתה לשקף את רצון העם. אומנם אין תאריך לבחירות בעתיד הקרוב, אך הם רוצים להביא למומנטום של מעורבות חברתית, כך שבבוא היום תהיה היענות רבה לא רק להצביע אלא גם לגרום לאחרים להצביע. דביר קניגשטיין, סטודנט לרפואה, מסכם: "אם הפוליטיקאים אינם פועלים להשבת האמון במערכת הפוליטית, עלינו, הדור הצעיר, לעשות כן. אחרי הכל אנחנו אלה שנחיה עם ההשלכות".