בית המשפט לתביעות קטנות סולד מחברות שמעניקות שירות רע ל"אזרח קטן" וגורמות לו לטרדה ועוגמת נפש. בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מבורכת (שלא היתה קיימת לפני 10-15 שנים, כשאני משווה בין פסקי דין של אז והיום) לפיה בית המשפט "מעניש" חברות "סוררות" בהטילו עליהן הוצאות בגין טרדה ועוגמת נפש. יש להדגיש שה"רגישות הצרכנית", תלויה בשופט ואם הוא מבית הלל או שמאי.
דן וליגר פומר, מהיישוב יובלים בגליל המערבי, תבעו את חברת תמנון שיווק מערכות התרעה ומיגון בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בקריות בסכום של 8,826 שקל. לטענתם, בחודש נובמבר 2005, הנתבעת התקינה בביתם מערכת התרעה לגילוי פריצות ושירותי מוקד וסיור בעלות של 5,826 שקל. הזוג לא היה מרוצה לאחר שהמערכת "סבלה" מתקלות ולא פעלה במשך תקופה ארוכה, לא ניתנו שירותי מוקד סבירים ולא סופקו שירותי סיור סביב ביתם. הזוג פומר שיגר בחודש ספטמבר אשתקד, מכתב דרישה לתיקון הליקויים ולא זכה לתשובה. כעבור חודשיים פנה לבית המשפט וביקש לבטל את ההסכם שנכרת ל-3 שנים ולהשיב את כספו בתוספת פיצוי בגין זלזול ועוגמת נפש.
הנתבעת לא טרחה להגיש כתב הגנה למרות שבתיק היה אישור מסירה שקיבלה לידיה את כתב התביעה.
בפסק דין שניתן בחודש שעבר קיבל השופט אליעזר שחורי את התביעה וחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 5,826 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. נגד התשלום, הנתבעת תהיה זכאית לקבל את מערכת המיגון שהותקנה בביתם של התובעים. כמו כן הנתבעת חויבה לשלם לתובעים פיצוי בסך של 1,000 שקל בגין טרדה ועוגמת נפש וכן 500 שקל הוצאות.
כאשר נתבע לא קיבל לידיו את כתב התביעה ואין אישור מסירה בתיק, על התובע לבצע מסירה אישית של כתב התביעה. המצאת כתב התביעה הינה "נחלתו" של בעל הדין ואינה מתפקידו של בית המשפט/מזכירות. רק אם יש אישור מסירה בתיק והנתבע לא הגיע לדיון יינתן פסק דין בהעדרו.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
