שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, שלי טימן, מתפטר מתפקידו. בדוברות בתי המשפט סירבו לפרט מדוע הוא עושה כן טרם הגיעו לגיל הפרישה. טימן, שדן בעיקר בתיקי פשיעה חמירה, מכהן כשופט מאז אפריל 1981. בדצמבר 1994 הוא מונה לכהונת סגן נשיא של בית משפט השלום בפתח תקוה, ובאוגוסט 1995 הוא מונה לכהונת שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
טימן נולד בישראל. בשנים 1966-1963 הוא שירת בצה"ל, ובשנת 1970 סיים את לימודי המשפטים בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית. ב-1971 הוא הוסמך כעורך דין, ועד 1981 עבד כעו"ד עצמאי.
בכנס האחרון של לשכת עורכי הדין באילת עלה טימן לכותרות, לאחר שהמתיחות והרגישות סביב עניין ההטרדות המיניות והחוק למניעת הטרדות מיניות הגיעה לשיאים חדשים. בפאנל שנערך בהנחייתו של טימן התלהטו הרוחות, בשל דברים שהחליפו עו"ד ששי גז וד"ר אורית קמיר.
בשלב מסוים הזכיר אחד המשתתפים כי גם השר רחבעם זאבי (גנדי) שנרצח על-ידי מחבלים ב-2001 התנגד לחקיקת החוק למניעת הטרדה מינית. רגע לאחר מכן ביקש טימן לשתף את כל האולם בכך שקמיר שישבה לצידו סיננה בשקט, בתגובה לכך, כי "אולי בגלל זה הוא מת".
האולם כולו נותר המום, הן מדבריה של קמיר, ולא פחות מכך שטימן ציטט אותם. האירוע הפך לשיחת היום בקרב עורכי הדין שהשתתפו במושב. חלק מהם טענו כי טימן חצה גבולות מקובלים בכך שציטט את קמיר.
בהמשך לכך כתבה קמיר בבלוג שלה כי היה זה עו"ד גז שאמר כי "גנדי היה היחיד שהעז להתנגד לחוק למניעת הטרדה מינית ואתן כולכן התנפלתן עליו". לדבריה, "לכך הערתי בסרקזם 'ובגלל זה הוא מת'", הערה שמשמעותה כמובן: "מן הדברים משתמעת ההאשמה כלפי הפמיניסטיות ש'התנפלותינו' עליו הביאה למותו. השופט שלי טימן, יו"ר הפנל, בחר להפוך את משמעות ההערה ולהציגה בפני באי הפורום במשמעות הפוכה. בשעת הדיון לא מצאתי לנכון לרדת לרמת התקפה זולה זו ולהגיב עליה".
