מוזר איך שלפעמים הדברים הטובים באמת נמצאים מעבר לפינה. ואני מתכוון לזה באופן מילולי. במהלך חיי התל אביביים נסעתי מאות פעמים למקומות, אם במסגרת מקצועית, חברתית או רומנטית, ואף פעם לא הצלחתי למצוא את הנישה המתאימה. תל אביב, אתם יודעים, עיר שהאפשרויות רבות בה, אבל מרוב עצים לא רואים את היער.
והנה, ממש על גבול רמת אביב, במוזיאון הארץ שנמצא 10 עד 12 דקות הליכה מביתי, יושב לו בית קפה שקם לפני מספר חודשים. "אנינה" קוראים לו. מקום גדול, מרווח, יפה והכי חשוב - כפרי. כן, מה ששמעתם, "כפרי" בתוך תל אביב. על סיפונה של המרפסת שוכנת לה מדשאה גדולה ומרווחת, שאון המכוניות, שאולי מורגש יותר בצהריים, נעלם כליל בערב ובריזה תועה של אמצע אוגוסט משרה אווירה נעימה. כן, אם באים במהלך היום מומלץ לשבת בתוך המזגן המקפיא, אבל בערב מצווה לשבת בחוץ.
אז באמת שהתלהבתי מאנינה. גם מהעובדה שהיא שוכנת ממש מתחת לבית, גם משום שהיא שקטה וידידותית, גם מכיוון שכשהגעתי הייתי בטוח שהיא מיועדת למבוגרים ממני וכשהתיישבתי ליד שתי אמריקניות מדהימות ביופיין הבנתי את גודל הטעות והכי חשוב, כי היא נתנה לי טעם של עוד, תרתי משמע.
הזמנו את המנה המיוחדת של היום - רביולי עם תרד ברוטב שמנת (44 שקל) ולקחתי גם את לזניית הבית עם סלט עלים וירקות גינה (48 שקל). המקום, למקרה ששכחתי לציין, הוא חלבי, ונכון שלזניה בלי בשר זה לא אותו דבר, אבל עדיין, זה היה קוסמי. שותפי לארוחה הלך על קיש היום - זוקיני עם רוקפור (44 שקל) ונהנה ביותר. סגרנו את הערב עם אספרסו כפול (10 שקל) ועוגת שוקולד עם גלידת וניל (29 שקל) ובא לציון גואל. חוץ מזה יש להם גם עסקיות, אלכוהול, פסטות, מרקים, דגים וסלטים. את העיקרון הבנתם - בית קפה חלבי עם תפריט על גבול המסעדה.
אי אפשר לומר שאנינה היא בית הקפה הכי מפואר בתל אביב. היא גם לא מתיימרת להיות כזו. להגיד לכם שיש להם את הקפה הכי טוב או את הלזניה הכי טובה או את הקיש הכי טוב? קטונתי. אבל זה מקום שמגיש בסבבה אוכל ושתייה באיכות טובה, עם שירות נעים ולא מתנשא, באזור שקט של קצה רמת אביב ועם הרבה מאוד חניה (לפחות בשעות הערב, במהלך היום תוכלו לחנות בחניון הסמוך). בסך-הכל מדובר בחוויה ביתית ואינטימית שמומלצת בחום. אנחנו מאוד נהנינו.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
