צביה הריס תבעה את יוסף שטיגליץ - "דרך החיים", בבית המשפט לתביעות קטנות בקריות בסכום של 2,500 שקל. בחודש נובמבר אשתקד אמה של התובעת נפטרה בבית החולים מאיר בכפר-סבא והנתבע טיפל בניירת, הוציא רישיון קבורה והעביר את הגופה לכרמיאל. תמורת שירותים אלה שילמה לו הריס סך של 2,150 שקל. לאחר זמן מה גילתה ששירותי הקבורה ניתנים בחינם על-ידי חברת קדישא ולא הייתה צריכה לשלם תמורתם. לדבריה, הנתבע ניצל את מצבה וגבה תשלום עבור שירות שהייתה זכאית לקבל בחינם.
הנתבע השיב שהתעריף שגבה זהה לזה של המוסד לביטוח לאומי וטיפל בניירת מול בית החולים ובהעברת הגופה לכרמיאל. כמו כן שהסכים להשיב לתובעת 380 שקל אולם היא סירבה והתעקשה לתבוע אותו. הוא ביקש לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט.
בפסק דין שניתן לפני שבועיים קבעה השופטת פנינה לוקיץ', שיתכן שהעובדה שהתובעת אינה דוברת עברית כשפת אם, היא שגרמה או תרמה לשרשרת האירועים שהביאה להגשת התביעה. לדבריה, הנתבע לא ניצל את מצבה של התובעת והעניק לה שירות שלא ניתן בחינם וכלל הסדרת ניירת מול בית החולים, הוצאת רישיון קבורה העברת הגופה לבית ההלוויות. "יחד עם זאת אני סבורה, שגם על-פי הסברי הנתבע, הסכומים שגבה מהתובעת הינם גבוהים ביחס לעלות הנגבית ברגיל על ידו עבור שירות זה והסכמת התובעת לשלם סכומים אלה נבעה מטעות מצדה בהבנת השירות הכלול בעסקה או מחוסר הבנה שהוא כולל את שירותי הקבורה עצמם".
השופטת פסקה שהנתבע גבה עבור העברת הגופה לכרמיאל סכום גבוה מהתעריף המקובל וחייבה אותו לשלם לתובעת 530 שקל ששילמה ביתר, בתוך 30 יום.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
