"ישראל חייבת להתייחס לפליטי דארפור אחרת נואשם בעמידה מנגד. סוגיית הפליטים הינה לא עניין של 'קרביים ולב' וגם לא של 'ראש ורציו'. זו אינה סוגייה אישית-פרסונלית אלא סוגייה ערכית", כך אמרה ח"כ שלי יחימוביץ' בכינוס באוניברסיטת בר-אילן.
ערב יום הכיפורים הוחלט באוניברסיטה לעסוק בחשבון-נפש גם ביחס לפליטי דארפור. משתתפי הפאנל תקפו את חוסר המדיניות של ישראל כלפי הפליטים.
"מה אפשר לדרוש מממשלה, שערכים לא נמצאים על סדר יומה ושלעומד בראשה אין אג'נדה, אלא הוא משמש כמנהל הבודק מה רנטבילי ומה אינו רנטבילי, וזה מאוד לא רנטבילי לקבל את פליטי דארפור", הוסיפה יחימוביץ'. "מי שמתייחס באופן כזה לפליטים ולעובדים זרים לא פלא שמתייחס באותו אופן לעובדים הישראלים עובדי הקבלן נטולי הזכויות. מה שמתרחש בשוק העבודה זו הדרמה של החברה הישראלית - למחוק לעובד את הפנים ולהפכו לבהמת עבודה. אנחנו אוהבים את העובדים הזרים החדשים שאינם דוברי עברית ואינם יודעים לפנות ל'קו לעובד', אך כשהם הופכים לוותיקים וכשהם הופכים להיות חלק מאיתנו אנחנו רוצים להיפרד מהם. בין יתר הסימפטומים שלנו כחברה ישראלית: אנחנו אוהבים מגעים קצרים וחטופים. מוכנים לקלוט מהגרי עבודה אבל מכניסים את עיקרון הזמניות ואת שעון העצר שבשום פנים ואופן הם לא יישארו איתנו".
פרופ' גודי באומל-שוורץ המתמחה בנושא פליטי השואה, ציינה כי "צריך לזכור כי גרים היינו בארץ נוכרייה ולכן לא יתכן שנפנה גב למי שמחפש מזון ומחייה. השיקולים לסיוע הינם בקרבייים ובלב, לכן, בשלב הראשון פותחים את הדלתות לפליטים ולא שאולים שאלות וממתינים לפתרונה של המדינה. בשלב השני צריך להיזהר שלא יבואו נחשול של פליטים המחפשים מקלט, שביניהם ישנם כאלה שאינם זקוקים לעזרה. לכן צריך להפריד בין הדברים בין הקו של 'קרביים ללב' לבין זה של הראש והרציו".
פרופ' גדעון דורון, ראש האגודה למדעי המדינה, אמר כי "הלוואי שהיינו נורמלים. למערב יש מדיניות מסודרת לקבלת פליטים ולא רק המערב, אלא גם מדינות העולם השלישי כולל המדינה 'הנאורה' סוריה. סוריה- קולטת פליטים מעירק. שליש מהאנושות מוגדרים כפליטים זוהי תופעה נרחבת של המאה העשרים של אנשים שנדים ממקום למקום ולכן אי אפשר להתחמק ממדיניות וממציאת פתרונות בנושא".
שבי קורזן, מנכ"ל מוקד הסיוע לעובדים זרים, החפיפה בין בעיית הטיפול בפליטים אל מול החשש של החברה הישראלית מהעובדים הזרים והצפתם את המדינה. "הפחד מהזרים עולה שוב ושוב. תמיד נדמה שהכי קל לקחת אנשים ולכלוא אותם וטיפול הרשויות דומה להחריד".
ד"ר יוסי דהן, יו"ר מרכז אדווה, ציין כי "החברה הישראלית נראית טוב יותר סוציאליסטית, הומנית, בעד זכויות עובדים ופליטים מאשר מקבלי ההחלטות עצמם". דהן הוסיף: " אין לנו מדיניות הגירה - לישראל יש חשש גדול מרוב לא יהודי, לכן ישראל הפריטה מעצמה את האחריות של יציאה וכניסה של מהגרי עבודה לתאגידים. אם היה מדובר בפליטים מארץ אחרת, נאמר מערבית, שבה אנשים שותפים לתרבותנו ושנראים כמונו היחס אלינו היה שונה".
יגאל צחור, מנהל המרכז הרעיוני-חינוכי בקרן ברל כצנלסון, שהנחה את הפאנל הפטיר כי בימי חשבון נפש ישראל מצווה לערוך חשבון נפש: "ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה להיות מדינה ללא ערכים ויש לנו אף על-פי כן אנשים מאוד ערכיים בארץ הזאת. יכול להיות שהפער בין ההון האנושי של האזרח לבין המנהיגות זה מה שנותן לנו את העוצמה ובעוצמה שכזו אנחנו יכולים להתמודד גם אם השאלה של פליטי דארפור".
